אז למה דווקא זית?נירית קריימן "זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר קָרָא ה' שְׁמֵךְ…" (ירמיהו י"א, ט"ז) בימים אלה של חודש כסלו, "שעה שהמסיק המאוחר נעשה, כבר נשתנה אוירו של עולם שינוי גדול. הימים ימי סוף נובמבר או תחילת דצמבר. כבר קטן היום ונצטנן האויר ונתמלא טחיבותו של חורף. בשדות כבר נראים נבטים שיצאו מכוחן של רביעות. פרחי בר- היורה ממלאים את השדות ורוך מיוחד של תקופת היורה ממלא את חלל האויר. אותה שעה פירות הזית מבהיקים בצבע שחור סגול ככותבות התמרה, בשרם רך ועסיסי ומסיקתם נעשית מתוך זהירות, שלא יתמעכו אגב לקיטה. מראה נאה ומגרה להם לפירות..." (אמוץ כהן, עונות השנה) אך לא רק פירות הזית מבהיקים. המטיילים בשבילי השמורה, פוגשים בין פלומת הירוק הנחושה ושרידי הגבעולים היבשים את פרחי בר-היורה, הקרויים בפי כל סתוונית, מתמסרים ליופיים העדין המקשט בכתמי ורוד לילכי את הקרקע הרוויה. לצידם מופיעים אט אט נרות חנוכה בוהקים - הלא הם הכרכומים הזוקפים את עלי הכותרת הלבנים כנרות יציבים. במשחקי אור וצל בוהק זוהרם של עלי הזית אשר צידם התחתון מכוסה שערות זעירות, בהירות מאוד ואילו צידם העליון ירוק כהה. "הילות כסף מאירות מרצדות בכרם הזיתים בחלוף בו הרוח, כשהן מדלגות מעץ לעץ, מתרחבות ומצירות לסירוגין בגלי אור הנעים ורודפים זה את זה."
שמן הזית המפיץ אור נקי, בהיר ויציב- נקרא יצהר על שום זוהרו הבוהק. נח פותח חלון בתבה אשר דרכו יכנס האור, על פי הנחיות הבניה שקיבל מה': "צֹהר תעשה לתבה..." (בראשית ו', ט"ו) ושעת היום בה השמש מאירה במלוא עוצמתה הלא היא שעת הצהריים. אורו של הזית אם כן אינו רק בשמנו כי אם גם בנופו המהודר: "יֵלְכוּ, יֹנְקוֹתָיו, וִיהִי כַזַּיִת, הוֹדוֹ. וְרֵיחַ לוֹ, כַּלְּבָנוֹן." (הושע י"ד, ז'). היותו עץ ירוק עד, מאדיר את ייחודו בין עצי הפרי: "מה זית , אין עליו נושרין לא בימות החמה ולא בימות הגשמים" (בבלי מנחות נ"ג, ע"ב). ואלה משמשים את בעלי המדרש ,המתארים את אושרה של שרה: "אותן המלאכים שבישרו את שרה האירו פניה כזית" (בראשית רבה פרשה נג). עלי הזית, בנוסף לתפקידם הבוטני נושאים איתם את האור, אותו אור המהווה מקור חיים גם לעצים, בתנועתם הרכה זוהרים למרחוק. יהודה עמיחי מבחין היטב בין דיוק הכאב וטשטוש האושר. "אני חושב על הדיוק שבו בני אדם מתארים את כאבם ... האושר מטשטש הכל. ... היה נפלא, הרגשתי כמו בשמים... נפלא, נהדר, אין לי מילים. טשטוש האושר ודיוק הכאב..." לרב, נדע לדייק יותר בתיאור הכאב ופחות בתיאור האושר. חז"ל רואים בדיוק מופלא את האושר בפניה הקורנות של שרה. אני מוצאת כי המדרש של חז"ל מהווה ניגוד ברור לשירה של אגי משעול " עץ הזית 2002", הרואה את החברה העירונית "תוקעת" עץ זית באמצע כיכר תנועה. כמה אור ואושר יעטו את העץ עטוי הפיח? בבית גידולו הטבעי מראהו רענן ועליו בורקים בהדרם ואילו הזית התקוע באי התנועה: "זַיתָיו הַמּוּשָּׁטִים לְאַין דוֹרֵשׁ נחזור אל העיקר, אל בסיס צמיחתו של עץ הזית, אל שורשיו הנאחזים היטב בקרקע. שורשיו הלא הם עיקרו של העץ. גזעו הרחב של הזית מורכב מענפים ענפים, אשר כל ענף ניזון ממערכת שורשים משלו.
לכל ענף כח צמיחה משלו, והוא מתפתח באופן עצמאי ללא תלות בענפים האחרים המתפתלים יחד לגזע עבות.
תכונה זו של עץ הזית היא המקנה לו חיות ארוכת שנים ומאפשרת תקומה לעץ שנכרת. "כִּי יֵשׁ לָעֵץ תִּקְוָה אִם יִכָּרֵת וְעוֹד יַחֲלִיף וְיֹנַקְתּוֹ לֹא תֶחְדָּל. אִם יַזְקִין בָּאָרֶץ שָׁרְשׁוֹ וּבֶעָפָר יָמוּת גִּזְעוֹ. מֵרֵיחַ מַיִם יַפְרִחַ וְעָשָׂה קָצִיר כְּמוֹ נָטַע." (איוב י"ד, ח'-ט')
איוב מתאר את התעוררות העץ הנוטה לחדול וצמיחתו המחודשת אשר מריח המים יפריח. זלדה, בשירה ציפור אחוזת קסם, מתרגשת מכח הצמיחה באדם המתרחש אף מתוך האין: כאשר הגוף הרך בקיום האנושי מעלה זלדה את עצמת החיות לדרגה אחת גבוהה יותר. אצל האדם מתרחשת התעוררות או כפי שאריאל הירשפלד מכנה את התופעה הזו כהחלמה (לאחר מחלה). כאן, מאדירה המשוררת את כח ההתעוררות, אשר הצמיחה מתוך האין איננה סתם צמיחה אלא אפילו ביכולתה להפריח ציפור אחוזת קסם. צמרת בעלת עלים ירוקים רעננים, צמרת הדורה בצמיחה ובדמותה של ציפור. אריאל הירשפלד במאמרו הנפלא "במעלה הארוכה", מעיר את תשומת הלב לכך כי ההחלמה איננה ענף של הרפואה ושל עורמת האדם אלא היא גדולה מהם וקודמת להם. היא למעשה אחותו החסונה והשותקת של יסוד החיים עצמו... וכך הוא כותב: "הרי כל ילד רואה איך פצע בברכו מתחיל להגליד, ורגע אחר רגע נטווה בו אותו מנגנון פלאי של תיקון - (מוצרט גילה שלוחות עץ שנשברו והודבקו מחדש לא רק חסונים יותר בבניית הפסנתר האידיאלי, אלא שצלילם עשיר לאין-שיעור!). כל מי שראה ענף נכרת ראה גם את קליפת הצלקת הצומחת סביבו ואת הענפים החדשים המנצים סביב הגדם. וזנב הלטאה..." סוד קסמו של הזית הוא בגזעיו חרושי הקמטים, שבע ימים, אשר השנים חקוקות בו, צבורות כטבעות זכרון, חורצות בו חריצים כקמטי הפנים, את החריצים רואים מקרוב.
ויחד עם זאת הוא רענן, צומח מתחדש ועוטה הוד וברק הנראה למרחוק. גם סמליותה של המורשת, ערש תרבותנו, גלומה בשילוב זה. מורשת המלווה את עמה לאורך זמן היא זו היכולה אף להתחדש עם השנים, מסורת עתיקת שנים לצד רעננות ושייכות זאת מול עץ הזית המעניק את הישן והחדש גם יחד. קסמם של החיים בקסמו של הזית המשמש אף כסמל למשפחה. - משאיר מקום להיכנס אל תוך ליבו בין חללי הגזע המפוצל אך מלכד את ענפיו ומאפשר צמיחה . משפחה מלוכדת המכבדת את האני העצמי ומשאירה מקום לכל אחד מבניה להתפתח באופן עצמאי.... "... בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ: הִנֵּה כִי כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא ה'"
בברכת חג אורים שמח |
||
|
צילום: נירית קריימן 
 |
|
 |
|
 |
|
 |
|
 |
|
 |
|
 |
|
 |
|
 |
|
 |
|
 |
|
 |
|
 |
|
 |
|
 |
|
 |
|
 |
|
 |
|
 |
|
 |
|
 |
|
 |
|
 |
|
 |
|
 |
נאות קדומים ליד יער בן שמן, השמורה הלאומית של טבע הארץ במקורות ישראל, על שם נגה הראובני