והרי התחזית: " מט"ו באב ואילך תשש כוחה של חמה"

חודש אב מאופיין בימים מלאי אור, ימים חמים, לעיתים חמים מדי. למי שמבקש נחמה ומעט קרירות ימצא אותה בין החצבים החלוצים הפורחים בנאות קדומים ומעלים בזכרון את דברי רבי אליעזר הגדול האומר: "מט"ו באב ואילך תשש כוחה של חמה, ולא היו כורתין עצים למערכה, לפי שאינן יבשין. אמר רב מנשיא: וקראו לו "יום שבירת מגל". מבאר רש"י: "שבירת גרזן" שפסק החוטב מלחטוב עצים ". [שהיו כורתים עצים למזבח רק בין ניסן לט"ו באב, בתקופה בה מתייבשת הקליפה ואין סכנה שהיא תתליע]. (תענית דף ל' עמ' ב').

מה גורם לו לחצב שיתחיל פריחתו בכל הארץ בעת ובעונה אחת, וזאת בניגוד למרבית פרחי הארץ האחרים ופירותיה. שמא זו הלחות המתרבה באוויר בתקופה זו בארץ? כפי שסבורים הערבים המכנים את תפרחת החצב: "קנה טל, קנה רטיבות". ואולי טמון הסוד במספר שעות היום הקטן והולך בעונה זו. רישומה של תופעה זו בטבע הוא בולט ביותר בהיות החצב נפוץ בכל חלקי הארץ. הופעת פרחיו הלבנים על הרקע החום צהוב חרוך של שדות הקיץ, מעוררת הרגשת פריחה מחודשת בלב האדם. (נגה הראובני, טבע ונוף במורשת ישראל, עמ' 94)

עובדה זו קובעת לחצב מקום נכבד בפולקלור הערבי. בעונת פריחת החצבים, מתרבים ערפילי הבוקר, מתעבים העננים ומתחילים הניחושים לגבי גשמי השנה הבאה.

כורמי הזיתים הערבים סבורים, כי ביום בו עולים פרחי החצב מתחילים להתמלא הזיתים בשמן: "קח ומעך גרגר זית בין אצבעותיך ביום שיעלה החצב ותראה שמן יוצא מתוכו".

ומיהו בכלל אותו החצב שואלים חז"ל ועונים: "חצובא מיקטע רגליהון דרשיעא" – "החצב מקטע רגלי רשעים" (בבלי ביצה כ"ה עמ' ב').

חז"ל ראו בחצב סמל ליושר, הן בעמוד תפרחתו זקוף הקומה והן בשורשיו החוצבים הישר לעומק. לדבריהם, יגרום החצב לקטיעת רגלי הרשעים ומשיגי גבול. בזכות שורשיו העמוקים נבחר החצב לתחם את גבולות החלקות והנחלות כפי שנכתב: "מהו חצב? - שבו תיחם יהושע לישראל את הארץ". (בבא בתרא נ"ו, א')

ולרומנטיקנים שביננו, ט"ו באב בפתח וכך מתאר רבן שמעון בן גמליאל את קסמו של אותו יום: "לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן... וחולות (מחוללות) בכרמים..." (תענית ד', ח'). בגדי הלבן מתמזגים בבגדי הלבן בהם מלביש החצב את הארץ בעונה זו. על יופיו של מיזוג זה הוסיפו אפרים וחנה הראובני: "לא בצבעי האביב של הרימון והגפן ושל חבצלת השרון ושושנת העמקים ושל שאר פרחי האביב הרקומים במרבדי השדות וההרים, כי אם בכלי לבן, בגון הלבן של הסתו שבארץ ישראל, בגון פרחי החצב". ("החצב והיבלית" עמ' 54)

חג אהבה שמח לכולנו, צוות נאות קדומים.

להרחבה: בספר "טבע ונוף במורשת ישראל" מאת נגה הראובני (בהוצאת נאות קדומים) מוקדש פרק שלם לנושא המרתק הזה של מחולות הבנות גם בט"ו באב וגם ביום הכיפורים.