"לָבְשׁוּ כָרִים הַצֹּאן וַעֲמָקִים יַעַטְפוּ בָר ..."
(תהילים ס"ה,י"ד)
על חודש אדר,
נירית קריימן

בימים אלה, ימי אדר, הרעננות ניבטת מכל עבר. המהלך בדרך או החולף בה במכוניתו ראוי לו שיאט ממקצב החיים וישתהה ולו לשעה קלה להביט על העשב הרענן ועל יפי הפריחה.
גם בשנה זו מעוטת הגשמים, בה השמים נעצרו, ויותר מכל מתקיים בה התיאור המקראי "וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם" (דברים י"א, י"א). גלגל הוא שחוזר בעולם. חודש אדר ללא גשמים והכמיהה לגשם של יושבי הארץ הזו מתוארת פעמים רבות בדברי חז"ל: "פעם אחת יצאו רב אדר ולא ירדו גשמים" (בבלי תענית כ"ג ע"א). ובכל זאת עולם כמנהגו נוהג ואת כוח הצמיחה אי אפשר לעצור: "וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ..." (בראשית א' י"ב).
לאחר ימי החום והיובש, רווינו קצת נחת ומים בימים האחרונים. בין העננים וטיפות הגשם הופיעה קשת אשר צבעה את השמים בצבעים מרהיבים. למטייל בר המזל המטייל בימים אלה בנאות קדומים, נגלים השדות המוריקים בתעוזה, במלוא עוצמתם כמתריסים על "ישראל מתייבשת!". ענני הירוק רובצים על האדמה, עשב השדה מכסה ברכות כל חלקה טובה והארץ המובטחת יוצרת אשליה שהפעם תקיים.
לתמונת הנוף הפסטוראלית משהו, מצטרפים עצי השקד הפורחים בחוצפה מתריסה, כתמי הכלניות הנאבקים על כל טיפה ושדות הרקפות האין סופיים הרוחצים במטר.
הגבעות הירוקות ועדרי הצאן המתנהלים לאיטם, נראים כאילו היו כאן מאז ומעולם, אכן כדברי הפסוק "לָבְשׁוּ כָרִים הַצֹּאן...". אולם הידיעה כי הרעננות הזו זמנית כל כך וחולפת כהרף עין באה לידי ביטוי במזמור תהילים המשווה בין האדם לעשב השדה : "אֱנוֹשׁ כֶּחָצִיר יָמָיו כְּצִיץ הַשָּׂדֶה כֵּן יָצִיץ: כִּי רוּחַ עָבְרָה בּוֹ וְאֵינֶנּוּ וְלֹא יַכִּירֶנּוּ עוֹד מְקוֹמוֹ:" (תהלים ק"ג, ט"ו – ט"ז).
חודש אדר החובק ימי קור וחום גם יחד הוא המעורר את פריחתה הזורחת של הקידה השעירה המזוהה על ידי משפחת הראובני כ"אזרח רענן" בתהילים.
דוד המלך, מלין על הצלחתם המסנוורת של הרשעים ונעזר בהופעת פריחתו של האזרח לזמן קצר: "רָאִיתִי רָשָׁע עָרִיץ וּמִתְעָרֶה כְּאֶזְרָח רַעֲנָן וַיַּעֲבֹר וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ וָאֲבַקְשֵׁהוּ וְלֹא נִמְצָא:" (תהלים ל"ז, ל"ה-ל"ו).
בספרו בסוד אילן ופרח, מסביר נגה הראובני את ההצעה לזיהוי של הקידה השעירה כ"אזרח רענן" – "על שום הזריחה המיוחדת והבולטת שלו. אבותינו כינו את השיח בשם אזרח משורש ז.ר.ח ובהיכרותם את מהלך חייו המיוחד בהופעתו ובהיעלמותו המהירה, הכניסוהו אל בין צמחי הסמלים. כך מתגלה הרשע בחברת בני האדם כאותו שיח האזרח המתמלא רעננות ופריחה, אבל הנה "יעבור"- תעבור פריחתו ולא תיוותר ממנה שריד". (בסוד אילן ופרח עמ' 58-59). רעיון דומה על מהירות הופעתם והיעלמם מופיע במזמור תהילים צ"ב : "בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב וַיָּצִיצוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד" (פסוק ו').
ר' נחמן מברסלב, הכיר בעוצמה הגלומה בנופי הטבע כמעוררת השראה לתפילה, ללימוד ולניגון של הלב.
בימים אלה עולה ומתנגנת מתוך האדמה תפילתו העתיקה "שירת העשבים":
"דע לך
שכל עשב ועשב
יש לו שירה מיוחדת משלו
ומשירת העשבים
נעשה ניגון של רועה... |
ומשירת העשבים
נעשה ניגון
של הלב" |
ומשירתו של רבי נחמן לשירתו של המשורר ואדריכל הגנים ע. הלל, אשר ליווה בתחילת הדרך את נגה הראובני בתכנון הגנים בנאות קדומים. קרבתו אל טבע הארץ ואהבת נופיה מחלחלת בשירתו וכך כותב על ימי אדר הרעננים בשירו "בסיבוב כפר סבא":
בְּסִבּוּב כְּפָר-סָבָא / ע. הלל
וּבַחֲמִישִׁי לְחֹדֶשׁ אֲדָר פָּרַח עָלַי הָעוֹלָם בִּסְעָרָה,
וַאֲנִי זֹרַקְתִּי אֶל כֹּתַרְתּוֹ צָלוּף בַּבְּשָׂמִים הַשְּׂמֵחִים,
וְשָׁמַעְתִּי אֶת כָּל פִּרְחֵי-הָאוֹר וְאֶת צִלְצוּלֵי-הַמַּיִם קוֹרְאִים לִי בִּשְׁמִי:
הֵנָּה, הֵנָּה ! ...
אַךְ בְּסִבּוּב כְּפַר-סָבָא תָּקְפָה עָלֵינוּ פְּרִיחַת הָעוֹלָם, ...
הִרְגַּשְׁתִּי מִבְּלִי-מֵשִׂים שֶׁמִּישֶׁהוּ מְחַיֵּך אֵלַי .
אֶפְשָׁר שֶׁהָיִיתִי אֲנִי זֶה, וְאֶפְשָׁר שֶׁהָיָה זֶה הָעוֹלָם,
וְאֶפְשָׁר שֶׁנִּתְעַרְבַּבְנוּ שְׁנֵינוּ ...
בֶּטַח נִרְאֵיתִי מְגֻחָך בְּעֵינֵי הַסְּפָרִים שֶׁבְּיַלְקוּטִי,
אֲבָל מַה יּוֹדְעִים הַסְּפָרִים עַל הָעוֹלָם בַּחוּץ, בַּחֲמִישִׁי בַּאֲדָר,
בְּסִבּוּב כְּפַר-סָבָא!
מַה יּוֹדְעִים הֵם עַל תַּחֲרֻיּוֹת הָרִיצָה בֵּין הַסַּבְיוֹנִים הַצְּהֻבִּים
וְהַכַּלָּנִיּוֹת הָאֲדֻמּוֹת...
הוֹי, כַּמָּה מְגֻחָך לִהְיוֹת סְפָרִים בְּיוֹם כָּזֶה,
בְּיוֹם כָּזֶה נִפְלָא לִהְיוֹת מַשֶּׁהוּ !
וְנִפְלָא לִהְיוֹת טֶרֶף לַפְּרִיחָה הַמִּסְתָּעֶרֶת,
לִנְשֹׁם בְּמֵאוֹת הַחוּשִׁים הַנִּבְהָלִים אֶת פִּתְאֹם-עֲנוֹת-הָך!
- כָּל מְצִלְתֵּי עוֹלָם!
הוֹי, בַּחֲמִישִׁי בַּאֲדָר, בְּסִבּוּב כְּפַר-סָבָא, נִפְלָא לִהְיוֹת!
וְכָכָה לִהְיוֹת,
לִהְיוֹת! וְלִהְיוֹת !
(עד כה, הקיבוץ המאוחד, 1983, מתוך: "ארץ הצהרים)
בברכת להיות!
נירית
|