יער השרון

 אחד ממסלולי הכלולות עובר ב"יער השרון", בו משגשגים עצי אלון שנשתלו כאן לפני כשלושים שנה בהיותם עדיין שתילי-ינוקא זעירים.
מתוך יער השרון    עצי האלון הללו וכל השיחים החוסים בצילם ממחישים לנו היום מושג-מה מעוצמתו של יער האלונים אשר כיסה בימי קדם את אדמת השרון. בזכות היער הזה היה המרעה בשרון בעל ערך כלכלי כל כך חשוב עד שדוד המלך, שעה שארגן את ממלכתו הגדולה, מצא לנחוץ למנות שר מיוחד "עַל הַבָּקָר הָרֹעִים בַּשָּׁרוֹן" (דברי הימים א, כ"ז, כ"ט).
 אחת הרועות בשרון אף מתהדרת בשיר השירים בפני אהוב ליבה כ"חבצלת השרון, שושנת העמקים", ובכך היא מזמינה את תגובתו המיידית: "כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת". ניחשתם נכון: בעקבות המחמאה הזאת גידלנו בשולי יער השרון גם שדה חוחים, כמו אלה המכסים את השדות שבעמקים הרוויים ואת ביצות החורף אשר בין גבעות השרון.
 
   
 מלך הפרחים, הגדל בין החוחים שבעמקים הביצתיים האלה, הלא הוא הנרקיס, אשר יותר מכל פרח אחר ראוי הוא להזדהות ב"שושנת העמקים" של שיר השירים, הלוא היא ה"שושנה בין החוחים".  

 המסורת, המייחסת את חיבור שיר השירים למלך שלמה בימי צעירותו, מניחה שאת כתיבת "משלי שלמה" הוא ביצע ב"גיל העמידה" שבין הבחרות לזיקנה. אכן, משלים אלה מעידים על נסיון חיים עשיר והפקת לקחים. אחד מהם מתבאר כאן בשדה החוחים מתוך הכרת אותה "שושנה בין החוחים" של שלמה הצעיר:

"חוֹחַ עָלָה בְיַד שִׁכּוֹר וּמָשָׁל בְּפִי כְסִילִים" (משלי כ"ו, ט')
מסתבר שהכסיל המתואר כאן רצה להתפאר בפני ה"חברה" במשל נאה, אולם קרה לו מה שקרה לאותו שיכור שרצה לקטוף לו את הנרקיס הריחני: בהיותו מתנדנד בשיכרותו תפס בידו את החוח הדוקרני...

דרונט בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד