נאה, תמים אך מבלבל - נַרְקִיס מָצוּי

צמח חודש כִּסְלֵו- נַרְקִיס מָצוּי Narcissus tazetta

משפחת הנרקיסיים Amaryllidaceae

ערבית - נַרֱגִ'ס שַאאֶע  نرجس شائع

 

נאה, תמים אך מבלבל - נַרְקִיס מָצוּי

ד"ר שרה'לה אורן וד"ר חן שרמן - יועצת בוטנית

 

דבר אלי בפרחים/ אורי אסף

בחורף הגשם דפק על הגג 
אמרה כי לבן הוא צבעה האהוב 
ליד אז הגיש לה - בלב היה חג 
צרור נרקיסים ריחני ורטוב 
צחקה - נערי החביב 
עוד נשוב נדבר באביב 

דבר אלי בפרחים, אהובי 
דבר אלי בפרחים 

 

nar6

נרקיסים בנאות קדומים צילם: נוגן צברי

 

אין ספק שנרקיס הוא מן הצמחים הגורמים לנו בלבול; ראשית, בשל העובדה כי הוא משכר את הראש בריחו הבולט והמיוחד שאת השפעתו הייחודית הטיבו לתאר מילותיו של אבן עזרא: "יש אומרים שהוא צמח לבן, ויש לו ריח טוב, והוא חם מאד עד שריחו יכאיב הראש" (אבן עזרא לשיר השירים  [1] בלבול נוסף עולה מזיהוי בית גידולו המדויק ואף בעיתוי בו הוא מופיע; האם הנרקיס הוא צמח של עמק או דווקא של הר? האם הוא מאפיין את הסתיו או את עיצומו של החורף ?

והתשובה, היא גם וגם!

 

למעשה קיימים שני אקוטיפים (תתי מין) ועל כך מוסר אתר "צמח השדה": "מוכרים שני אקוטיפים במין זה, האחד גדל בעמקים ובביצות שם הוא פורח בסוף דצמבר ותחילת ינואר. האחר שגדל בהרים פורח כבר בנובמבר, ומסיים את פריחתו עוד לפני ששְׁכֵנוֹ בעמק מתחיל אותה".[2] אם כך, מלווים אנו בשלב זה של הסתיו את המין המקדים, המצוי בהרים, זה המוציא את פרחיו לאחר רדת הגשמים הראשונים.

 

הנרקיס הוא גיאופיט, המוציא בעונה זו את עליו הסרגליים מתוך בצל. בהמשך עולים גבעולים לגובה של 30-40 ס"מ, מהם יוצאים פרחים כשהם עטופים במתחל. הפרח בקוטר של כ-2-3 ס"מ הוא עטיף לבן המורכב מ-6 עלים מאוחים בבסיסם, ובמרכזו עטרה צהובה אופיינית. מספר האבקנים - 6 ואף עמוד העלי מפוצל ל-6 אונות. סימנים אלה משייכים את הנרקיס למשפחת השושניים ממנה התפצלה משפחת הנרקיסיים. מבנה זה המבוסס על 6 מחזק את מילותיו של אבן עזרא: "ויתכן להיותו כן, יהיה פירושו מן שש, כי לעולם היא ששה עלים לבנים..." (אבן עזרא לשיר השירים). את המונח 'שש' ניתן להבין בהיבט מספרי, המבטא כי חלקים רבים בפרח הן שישה, אולם 'שש' הוא גם אריג לבן ויקר המוכר מימי המקרא, למשל בבגד המפואר שניתן ליוסף בעת שעלה לגדולה במצרים: "וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ" (בראשית מ"א מ"ב)  או בפאר של ארמון אחשוורוש שבא לידי ביטוי, ביו השאר, גם בעמודים: "חוּר כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת... עַל גְּלִילֵי כֶסֶף וְעַמּוּדֵי שֵׁשׁ" (אסתר א ו). 'עַמּוּדֵי שֵׁשׁ' מזכירים לנו גם את הַשַּׁיִשׁ, אבן בניה מיוחדת המובאת ממרחקים.

 

לפרח מבנה צינורי הַמְּזַמֵּן מאביקים בעלי חדק כדוגמת דבורים, רפרפים וזבובי רחף. הבצל מכיל רעלים המסייעים בהגנה על הצמח מפני אוכלי עשב, והאדם למד להשתמש בהם לטיפולים בבעיות עור או כחומר מעורר הקאות.

 

nar2

נרקיס מצוי בנאות קדומים צילם: נוגן צברי

 

בניסיון לזהות את השושן או השושנה המופיעה במקרא, כגון בדרך בה מציגה הרעיה בשיר השירים את עצמה: "אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים"(שיר השירים ב א) או בתיאור ים-הנחושת שהציב שלמה בבית המקדש: "וּשְׂפָתוֹ כְּמַעֲשֵׂה שְׂפַת כּוֹס פֶּרַח שׁוֹשָׁן"(מלכים א ז כ"ו), מביאים פרשנים מספר צמחים אפשריים כמו, שושן צחור (Lilium candidum ),אירוס הגלבוע (Iris haynei) המהודר ואף את הכלנית (Anemone coronaria). אולם הוריו של נגה, מייסד נאות קדומים, פרשני 'דעת מקרא' ואחרים מצביעים על הנרקיס המצוי, כשהעטרה הצהובה הבולטת במרכז הפרח מזכירה כוס מיוחדת ואף את 'ים הנחושת' הזהוב עצמו. גם לרעיה מן השרון קל להזדהות עם הנרקיס הפורח באדמות העמק, אלא שכאן מדובר, כמובן, במופע המאוחר - החורפי בבית גידול של אדמה כבדה כפי שמייצגים עמקי השרון, ממנה הגיעה הרעיה.

 

שׁוֹשַׁנִּים שבים ועולים בתיאורי הרעיה את דּוֹדָהּ: "שִׂפְתוֹתָיו שׁוֹשַׁנִּים נֹטְפוֹת מוֹר עֹבֵר" )שיר השירים ה ט"ו), כאן מסביר אִבּן עזרא, כי הכוונה לריח שפתיו ולא לצבעם: "בריח, לא בעין" (אבן עזרא לשיר השירים). ובהמשך, "דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ לַעֲרֻגוֹת הַבֹּשֶׂם... וְלִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים" (שיר השירים ו ב)  

 

 

nar1

 

נרקיסים בנאות קדומים צילם: נוגן צברי

 

יופיו, ריחו המשכר וייחודו של הנרקיס נקשרו גם בתרבויות אחרות, המוכר מכולם היא דמותו היהירה של נרקיסוס יפה התואר מן המיתולוגיה היוונית, שהתאהב בבואה שלו שנתגלתה לו מתוך בריכה, ומתוך שלא הצליח להתנתק מן המראה זמן ממושך ונותר ללא מאכל או משקה נפח את נשמתו ומת, ומאותו המקום צמח פרח הנרקיס.[3]

 

יפה וייחודי הנרקיס ועתיר קישורים לתרבויות עולם; הוא מהווה דוגמא מעולה לייחודו של עולם הצומח, עולם ומלואו שמראהו, ריחותיו וצבעיו מעוררים את נפשו של האדם ומשיחים עמו אך עלולים גם להסיח את דעתו מן היעד שהציב לעצמו ועל כן הזהירו חז"ל את האדם המהלך בטבע ושוקע ביופי סביב: "הַמְּהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְשׁוֹנֶה וּמַפְסִיק מִמִּשְּׁנָתוֹ וְאוֹמֵר, מַה נָאֶה אִילָן זֶה וּמַה נָאֶה נִיר זֶה, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ" (משנה, אבות ג ז) ועל כך כתב נגה הראובני: "... שלא יפסיק ממשנתו כדי ללכת שבי אחר עיניו... אזהרה זו נובעת מן הידיעה שדמויות האילן והניר ביפעתן מעוררות באדם מישראל ריגושים עמוקים".[4] ולנו, לא נותר אלא לתור בעונה זו של חריש, זריעה וצפייה לגשם המעורר את הטבע לחיים אחר אותו יופי פיסי ורגשי כאחד.

 

חודש טוב וחם!


[1] אין אזכור מדויק כי הכוונה לנרקיס, כפי שסברו כמה מן הפרשנים

[3] לאגדה זו גרסה יהודית המסופרת על ידי שמעון הצדיק, בעלת מסר הפוך, הבא להתנגד ליצר הרע שבא מתוך היופי (ירושלמי, נדרים א א) 

[4] נגה הראובני, שיח ועץ במורשת ישראל, נאות קדומים 1984, עמ' 14. 

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד