פריחה בעונה לא צפויה, עושר לטבע וגם לנשמה

פריחה בעונה לא צפויה, עושר לטבע וגם לנשמה (הגדל)

צמח חודש תַּמּוּז - הָגָה מְצוּיָה  Alhagi maurorum 

משפחת הפרפרניים - Papilionaceae

ערבית: עאקול אלחאג'عاقول الحاج

 

למי הכוח והתעוזה לפרוח דווקא באמצע הקיץ החם והמתיש, כשהכל סביב הולך וכומש? כוח שכזה מדגים הָגָה מְצוּיָה, צמח עקשן בעל סגולות הישרדות ייחודיים; דווקא בחורף הגשום נכנסת ההגה לתרדמה, חלקיה העליים מתייבשים. עם בוא האביב מתעוררים על השורש הרדום, המעמיק חדור, ניצני-התחדשות תת קרקעיים, מתוכם פורצים החוצה ענפים חדשים; תקופת העלים קצרה יחסית ועם בוא החום הם נושרים והגבעולים נותרים ירוקים כדי לייצר מזון לצמח בתהליך הפוטוסינתזה (הטמעה). ניצני התחדשות שבשורשים מגנים על הצמח בשדה מפגיעה בעת החריש, לכן נפוצה ההגה שדות במעובדים בידי אדם, וכן במקומות לחים או שבהם מי תהום גבוהים, כשהקוצים המעטרים את הגבעול מגנים על הצמח מפני אוכלי עשב. עם בוא הקיץ מתקשט השיח הנמוך (30-40 ס"מ) בשלל פרחים פרפרניים אדומים בגודל של כ-1 ס"מ. הפריחה נמשכת אל תוך הסתיו. תפוצתה של ההגה מתפרשת במרחב האירנו-טורני, ים-תיכוני, סהרו-ערבי וסודני. הצמח מצוי בכל אזורי הארץ בבתי גידול מגוונים, כשבאוכלוסיות שונות ניכרת אף עמידות גבוהה למלח.

 

 הגה מצויה    הגנה מצויה 
                     הגה בפריחה,  צילם: נוגן צברי                                                                            הגה מצוי - מראהה כללי,  צילם: נוגן צברי  
 

ההגה מופיעה במקורות בכינוי 'הגא'  או 'היגי', כשם המייצג קוצים: מסופר על אבא חלקייה, נכדו של חוני המעגל, שפעם הגיעה אליו משלחת בבקשה כי יתפלל לגשמים. הם מצאו אותו עודר סביב לעצים, והוא נענה להם רק כשסיים את מלאכתו. משסיים, עמס את מעדרו, חבילת עצים שחטב ואת נעליו על כתפיו, והלך יחף בדרך עד שהגיע לשלולית של מים. שם נעל את נעליו ושב והוריד אותם משנסתיימה ההליכה בשלולית. הוא המשיך בדרכו וכשהגיע למקום קוצים ('היזמי והיגי' -  שברק קוצני והגה), הפשיל את בגדיו ויחף עבר את האזור. מששאלו אותו לפשר התנהגותו ומדוע נעל את נעליו דווקא בשלולית, ענה כי בשלולית אין הוא יכול לראות על מה הוא דורך, ולגבי הקוצים הסביר: "זֶה מַעֲלֶה אֲרוּכָה וְזֶה אֵין מַעֲלֶה אֲרוּכָה" כלומר, רגל אם נשרטת יכולה להרפא (אֲרוּכָה), אולם בגד קשה לרפא-לתקן! (על-פי בבלי תענית כ"ג ב). ההגה מופיעה גם בתיאור משימותיו של פועל שכיר, הדואג לעקור אותו מן השטח החקלאי: "... מנקפי היגי מנכשי זרעים ועודרי ירקות" (בבלי בבא קמא קי"ט ב).

ויכוח בין אביי ורב חנן בר רבא משלב את ההגה בענייני סכך לסוכה: "אמר רב חנן בר רבא: הני היזמי והיגי מסככין בהו. אביי אמר: בהיזמי מסככינן, בהיגי לא מסככינן" (בבלי, סוכה, יג ע"א(. רב חנן טוען כי ניתן לסכך את הסוכה הן בהיזמי והן בהיגי ואילו לטענת אביי העלים של ההגה יכולים לנשור אל תוך הסוכה ולגרום ליושביה לצאת.

ממחקרו ומניסיונו של הבוטנאי פרופ' אבינעם  דנין ז"ל ניתן ללמוד על ההגה הגדל גם במדבר, כמועמד לצמח עליו מצאו בני ישראל את המן במדבר, שכן לעיתים קרובות ניתן למצוא על ענפיו גרגרי סוכר המתגבשים מהפרשות של כנימות, המכונים 'טל דבש': "... וַיִּקְרְאוּ בֵית יִשְׂרָאֵל אֶת שְׁמוֹ מָן וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ"(שמות ט"ז ל"א). ההגה המצויה מכונה בלטינית גם – Alhagi mann ifera והמילה מָן מודגשת בו. דנין שמע על אכילת גבישי הסוכר האלה מפי יהודים שהגיעו מאזור כורדיסטאן, כשהם מכנים את שיחי ההגה בשם תרנג'בין" או "תרניאבין".[1] להגה שימושים גם בתחום הרפואה לטיפול בבעיות בכליות, חיזוק החניכיים, טחורים ועוד.

 

בי"ז בתמוז נציין את היום בו נפרצו חומות ירושלים של בית המקדש השני כשלב מכריע לפני החורבן. ביום זה, על פי המסורת, שבר משה את הלוחות לאחר מעשה העגל. זהו יום זיכרון וצום אשר מפגיש אותנו עם ציוני דרך קשים בהיסטוריה של עם ישראל. ואולי דווקא בימים אלה חשוב לשלב מימד של תקווה ועתיד תוך התבוננות בהגה; צמח ההגה הקוצני מעמיק לחדור בשורש שלו, שורד כמעט בכל תנאי ומפריח את פרחיו האדומים דווקא בתקופת הקיץ הקשה. יתכן כי צמח זה אף העניק לאבותינו את המן - מזון טעים ומתוק שהמתיק את ימי המדבר הקשים. במציאות האנושית, כמו בטבע, נמצא את הקשה והכואב כרוך גם בחוסן, עקשנות, תעוזה ותקווה ואפילו בקורטוב של מתיקות.

חודש של טוב ושל חוסן !

 

 



[1] http://flora.org.il/books/plant-stories/3-edible-plants

הדפסשלח לחבר
דרונט בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד