צמחים במצור! על צמח הַמֵּצֵר חייו של אחר

צמח חודש תַּמּוּז - שַׁרְבִיטָן מָצוּי,  Ephedra foeminea,   בערבית - עָלָד'א  علندى أنثوية


 

"וַיְהִי בִשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְמָלְכוֹ (צדקיהו) ... בָּא נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל הוּא וְכָל חֵילוֹ עַל יְרוּשָׁלַ‍ִם וַיִּחַן עָלֶיהָ... וַתָּבֹא הָעִיר בַּמָּצוֹר ..." (מלכים ב כ"ה, א'-ג') כך מתחיל המצור על ירושלים בימי בית ראשון, ימי שלטונו של המלך צדקיהו (588 לפנה"ס) . סופו של המצור כשנה וחצי יותר מאוחר, בט' בתמוז, עם הבקעת החומה וכחודש לאחר מכן בשריפה גדולה, חורבן והרס:" בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ הָבְקְעָה הָעִיר ... וְאֶת חֹמוֹת יְרוּשָׁלִַם נָתָצוּ " (ירמיהו ל"ט, ב'-ח') . מאורעות דומים וקשים אירעו כ-600 שנה לאחר מכן, בי"ז בתמוז שנת 70 לספירה, עם הבקעת חומות ירושלים בשנית, הפעם בידי צבאות טיטוס הרומאי וסופם בחורבן בית המקדש השני בחודש אב: "וטיטוס פקד על חייליו להרוס את מצודת אנטוניה (שבחומה), ולהכין מעבר קל לעליית כל צבאו ואז שמע שהופסקה הקרבת קרבן התמיד באותו היום, י"ז בחודש תמוז ..." (יוסף בן מתתיהו, מלחמות היהודים, ספר שישי ב').

 

סיפורי מצור מוכרים לאורך ההיסטוריה הקדומה והחדשה ולא רק בתולדות עם ישראל. מסתבר שגם צמחים עלולים למצוא עצמם במצור, כחלק ממלחמת הקיום  הבלתי פוסקת; הפעם נתמקד בצמח ארצישראלי נפוץ, המצוי בכל חלקי הארץ, למעט אזורי מדבר - הַשַּׁרְבִיטָן . זהו צמח מטפס ירוק עד, המסוגל לכסות שיחים ועצים בענפיו הירוקים והישרים, הנראים כשרביטים, ומכאן שמו. טיפוס וכיסוי נוף הצמח, ביניהם גם עצים גדולים וגבוהים, יוצר מעין 'מצור', המסב נזק גדול עד כדי ניוון הצמח ומותו, בעיקר בשל מניעת אור, לביצוע תהליך הפוטוסינתזה (הטמעה) . 'מצור' זה מביא  נזק הן בקרב צמחי נוי והן אצל צמחי הבר.

 

שרביטן "מצר" על עץ זית (צילום: ד"ר שרה'לה אורן)

 

עלי השרביטן מנוונים וגבעוליו הירוקים (גבעולים רותמיים, דומים לגבעולי הרותם ובהם פיוניות, פתחים לחילוף גזים) , מבצעים את הפוטוסינתזה. העדר עלים מאפשר לצמח לעבור את ימות הקיץ ולקיים מחזור הפרייה (פריחה וחנטת פרי) , בתקופה בה אין תחרות על מאביקים. השרביטן הוא צמח דו ביתי, כלומר קיים צמח עם פרחים זכריים בלבד, ואחר בעל פרחים נקביים. השרביטן שייך למשפחת השרביטניים, הנכללת בתוך מערכת חשופי הזרע, קבוצת צמחים קדומה בתהליך האבולוציה של הצמחים, שגילם נע בין 30-10 מיליון שנה. רובם נעלמו מן העולם ופינו מקום לצמחים חדשים. בקבוצה זו הביציות אינן נמצאות בתוך שחלה סגורה, ולאחר ההפרייה הפרי אינו מוגדר 'פרי' מבחינה בוטנית, שכן 'פרי אמיתי' מתפתח משחלה. בשרביטן, הביצית הבודדת שבפרח הנקבי, חופה במעטה בצורת צינור המכיל צוף, אליו נמשכים חרקים. לאחר ההפריה מתמלא המעטה ציפה בשרנית, עסיסית ואדמדמה, המושכת אליה ציפורים, המסייעות מאוחר יותר להפצת הזרעים בעזרת הלשלשת.

 

שרביטן מצוי - פירות. צילום שרה גולד, באדיבות אתר צמח השדה

 

.
הצמח מכיל חומר רפואי - אפדרין, הנגזר מהשם הלטיני- Ephedra . הוא משמש לטיפול בבעיות עיניים, לב ונשימה, בהיותו מרחיב סמפונות. אולם בהיותו חומר ממַכֵּר, מוגבל השימוש בו. סיפור מיוחד לשימוש בשרביטן כנגד גידול סרטני הופיע במהדורת 'מבט' בתאריך 16.10.2013 ( https://www.youtube.com/watch?v=-pvk49ar8PI )

הסוג שרביטן מכיל כ-40 מינים, מתוכם 6 מצויים בארץ. הנפוצים שבהם הוא השרביטן המצוי ושרביטן ריסני, הנפוץ יותר במישור החוף.

שמו של חודש תַּמּוּז, הפותח את חודשי הקיץ היבשים, נגזר משמו של האל הפריון המסופוטמי - תמוז. אל המייצג צמיחה ושגשוג. היעלמותו לשאול לאחר החורף, על פי המיתולוגיה השומרית, מביאה תקופת יובש ותרדמה, שיצרה פולחן, געגועים ותחינה לשובו: "וְהִנֵּה שָׁם הַנָּשִׁים ישְׁבוֹת מְבַכּוֹת אֶת הַתַּמּוּז " (יחזקאל ח', י"ד) . וכך חוזר חלילה.... בחלוף העונות. דווקא בימות היובש והחום, מעניין להכיר את מחזור חיי אלה השורדים, ירוקים ומשגשגים, וביניהם השרביטן, שאופי ענפיו הייחודי מאפשר זאת. אלא שבמערכת היחסים בתוך עולם הצומח, נראה כי יש כאלה שאינם בוחלים מלהשתלט ולהצר על צמחים אחרים, על מנת להגיע אל הגובה והאור, ובעולם הסמלים הנגזר מאופי הצמחים, אמור מעתה: לעולם לא יהיה האדם שתלטן כשרביטן !

                                                                                               חודש טוב וַחֲבֵרִי 

 

                                                                                               ומי יתן ו'המצור' יוסר גם מעל איל, גיל-עד ונפתלי 
 

 

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד