על 'סבא' אחד וממשיכי דרכו

צמח חודש שְׁבָט - סַבְיוֹן אֲבִיבִי Senecio vernalis , ערבית: זהרת אלשייח'  زهرة الشيخ , משפחת המורכבים

 

 

הגשמים שאחרו לרדת עוררו את המוני הזרעים הרדומים שבקרקע. במשך חודשים נמו אלה בתנומת קיץ ארוכה, עד אשר זרזה אותם הרטיבות לנבוט ולצאת אל מחזור חיים חדש. בין המוני המציצים, נמצא גם את הסביון, צמח המופיע בדרך כלל במשטחים גדולים צהובי פרחים.
הסביון שייך למשפחת המורכבים (Compositae), משפחה אשר שמה מצביע על מבנה תפרחת אופיינת למשפחה, תפרחת הנראית כ'פרח'. אולם מבט קרוב או בעזרת זכוכית מגדלת, מגלה צֵבֶר פרחים קטנים וצפופים, היושבים על מצעית (בסיס) אחת. גודלם הזעיר 'לימד' אותם את יתרון השיתוף; שכן חיים בצוותא, מאפשרים נוכחות חזותית בולטת כלפי המאביקים (מיני חרקים), המתווכים בין הפרחים הנקביים לזכריים לצורך יצירת הדור הבא - הזרעים.

הסביון האביבי שייך לקבוצת צמחים חד- שנתיים בארץ, צמחים המשלימים מעגל חיים בשנה אחת, המסתיים בפיזור זרעים הנותרים בתרדמה באדמה עד לגשמי השנה הבאה. גובהו של הסביון 10- 20 ס"מ נוכחותו הבולטת בנוף בהיבט כמותי, אינה מעמידה אותו בסכנת הכחדה ולכן הוא אינו צמח מוגן. למרות זאת הוותיקים שבינינו יעידו עד כמה היו סביונים חלק מנוף כל חצר עירונית, צדי הדרכים והשטחים הריקים, אולם עיור מואץ וכיסוי "שַֹלְמת בּטון ומלט", העלימו את נופי הסביונים האהובים והנפוצים מסביבת החיים הקרובה.
 
המשורר לוין קיפניס מתאר בשירו הַסַּבְיוֹן את כמות הסביונים המרשימה

הַסַּבְיוֹן/ לוין קיפניס
סַב- סַב- סַב, יוֹן- יוֹן- יוֹן
צָץ מֵאֶרֶץ בֶּהָמוֹן.
בְּשָׂדה, מִגְרָשׁ, חָצֵר,
אֵצֶל בַּיִת וְגָדֵר.
סַב- סַב- סַב, יוֹן- יוֹן- יוֹן
אִם תּוּכַל - תִּסְפֹּר מִלְיוֹן.

פרחי הארץ מופיעים בגלי פריחה על פי צבעים. הסביון בצבעו הבולט, שייך  לגל פריחה צהוב יחד עם חרצית עטורה, צפורני החתול ועוד.

הסביון נפוץ  בחבל הים-תיכוני של הארץ, מן החרמון דרומה ועד לִסְפַר-המדבר. תפוצתו העולמית משתרעת בארצות מזרח הים התיכון ובמערב אסיה. הסביון הוא בין הראשונים לשגשג בשטחים שעיבודם פסק, או בשטחים שהופרעו בידי האדם. הסוג סביון הוא מהסוגים שמספרם מהגדולים בעולם, והוא כולל אלפי מינים, השונים זה מזה (דמויי קקטוס, מטפסים ועוד), אך דומים בפרח ובפרי. הסוג גדל בכל יבשות העולם, פרט לאנטארקטיקה. בארץ חמישה מינים: סביון יָפוֹ גדל באזור חוף הים ומצטיין בעלים בשרניים מעט ובתפרחות בקוטר של כ-3 ס"מ; סביון צָהוב וסביון הערבות באזורים מדבריים. סביון פשוט הגדל במעזבות, וסביון ההרים, הגדל רק באזור החרמון.

השם 'סביון', מקורו בסב (סבא),שם המעיד על מראהו של הסביון בשלב האחרון במחזור חייו, בו הוא מפזר את זרעיו במטרה להמשיך את קיום המין. בשלב הפצת הזרעים נראית תפרחת הסביון כראש לבן עטור שֹיבָה כשל סבא; מורכב מאוסף של ציצת שערות לבנות, כאשר כל ציצה מחוברת בתחתיתה לזרע בַּשֵּׁל קטן. משב רוח יִשָּא את קווצות השער הקלילות עם הזרע אל מקום חִיּוּת חדש, כדי לזַמֵּן לצמח בתי גידול חדשים לצורך תפוצה. הכינוי 'סביון', מקורו בשם הלטיני senex, שעניינו זקֵן. משם זה נגזר שמו של ה'סנאט', בית המחוקקים במדינות שונות בעולם. מונח מקביל ל'זקני השבט' או 'זקני העם', ששמשו בתפקידי מנהיגות וקבלת החלטות. כמו כן מזכיר השם הלטיני את המונח המוכר - 'סְנִילִי'. גם שמו הערבי 'זהרת אלשייח'= 'הפרח של השייח'', מציין את המונח שייח' = 'זקן', גם  במובן של חכמה ואחריות.

בהמשך שירו, מתאר לוין קיפניס את מנגנון הפצת הזרעים של הסביון:

סַב- סַב- סַב, יוֹן- יוֹן- יוֹן
רֹאשׁ כָּל פֶּרַח - סַב קָטָן.
ראש הַדוּר,  קָדְקֹד- כַּדּוּר,
כֶּסֶף- שְׂעָרוֹת עָטוּר.
סַב- סַב- סַב, יוֹן- יוֹן- יוֹן
עַל גִּבְעֹל שָׁכַב לִישׁן.
פֶּתַע בָּא רוּחַ קַל
הַשְּׂעָרוֹת עָפוֹת אֶל עָל.

עוּף- עוּף- עוּף, פַּח- פַָּרח,
כְּיוֹנִים מִתּוֹךְ שׁוֹבְָךְ.
סַב- סַבָּא אֵינֶנּוּ עוֹד,
עוֹד שָׁנָה – לְהִתְרָאוֹת!

את השם 'סביון האביב', העניקו לשפה העברית חנה ואפרים הראובני, הוריו של נגה, מייסד נאות קדומים. הראובנים, אנשי העלייה השנייה, הקדישו את חייהם לחקר צמחי הארץ ברקע מקורות ישראל, ובין השאר העניקו שמות לצמחי הארץ בתקופה בה השפה העברית המתעוררת נזקקה למילים ושמות חדשים. הראובנים העניקו כ-135 שמות לצמחים, כשליש מהם התקבלו על ידי וועד הלשון. את השם 'סביון', פרסמו לראשונה בחוברת "שמות צמחי ארץ ישראל שנתחדשו או שנתבררו", בשנת תרע"ז (1917). אישור לקבלת השם התקבל על ידי 'ועד הלשון', ופורסם ב'ילקוט הצמחים' שפורסם בשנת תרפ"ח (1928).

 
נגה הראובני ז"ל   פרח סביון בשלב פיזור הזרעים  (צילום: נגה הראובני)

 

 

בט"ו בשבט נציין את יום הולדתו של נֹגה, שנולד בשנת תרפ"ד (21.1.1924). רבים מאתנו הכירו את נגה בתקופה בה ראשו היה עטור ברעמת שיער עשירה ולבנה. על אף גילו המתקדם, ולימים - על אף מחלתו לא חדל נגה מעבודה מאומצת להפצת העיקרון של לימוד מקורות ישראל בנוף ובהווי הארץ הטבעי, כדרך להתחברות נכונה לשורשי התרבות היהודית. בדברים לזכרו ציין עוזי דיין1 בפתח דבריו כי כאשר נפגשה בתו עם נגה, היא כנתה אותו 'סביון', בשל ראשו השַֹב והבולט ובשל עיסוקו בנושאי טבע. אין ספק כי דבר מרכזי בולט בהשוואה זו והוא עניין פיזור הזרעים. בחלוף כמעט יוֹבֵל שנים לנאות קדומים, נפוצים היום  מאות מבוגרי המקום שתורת 'נאות קדומים' נִטְּעָה עמוק בנפשם והפכה לחלק ממסֶר חייהם. ואנו, שעדיין מהווים חלק מחיי המקום, שוקדים על שימור הערכים, שמחים על הזכות להיות חלק מן היצירה הייחודית ומודעים לאחריות ולשליחות הכבדה שבמשימה זו.

                                                                מי יתן והתנאים יאפשרו לנו לממש את השליחות.
                                                                חודש טוב ופורח !

 

 

 

 

1עוזי דיין - איש צבא ואיש ציבור ישראלי, שימש כאלוף בצה"ל, כסגן הרמטכ"ל וכראש המועצה לביטחון לאומי. מאז 2011 מכהן כיו"ר מפעל הפיס. בנוסף, שימש כחבר בדירקטוריון 'נאות קדומים'.

הדפסשלח לחבר
דרונט בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד