מיהו בנו של היורה?

צמח חודש כִּסְלֵו - סִתְוָנִית הַיּוֹרֶה  Colchicum stevenii


סתונית היורה, צילום: נגה הראובני, נאות קדומים 

 

הַיוֹרֶה - ירד זה מכבר על הארץ, והביא עמו את בשורת הגשמים. חז"ל הבינו 'יוֹרֶה' כמוֹרֶה ומכוון את האנשים להתכונן לעונת הגשמים: יש לטייח ולחזק את הגג, ולמהר להכניס הביתה את הפירות המתייבשים על הגגות השטוחים: "יורה - שֶׁמּוֹרֶה את הבריות להטיח גגותיהן ולהכניס את פירותיהן ולעשות כל צרכיהן" (בבלי תענית ו', ע"א). חז"ל מרחיבים וממקדים את כוונת היורה גם להרוות את התלמים באדמה היבשה: "דבר אחר, שֶׁמַּרְוֶה את הארץ ומשקה עד תהום, שנאמר: "תְּלָמֶיהָ רַוֵּה נַחֵת גְּדוּדֶהָ; בִּרְבִיבִים תְּמֹגְגֶנָּה" (תהילים ס"ה) (בבלי תענית ו' ע"א).

אפריים וחנה הראובני, הוריו של נגה, מייסד נאות קדומים, טענו כי בני העליות הראשונות, הביאו עמם מארצות מוצאם מושגים מאירופה, מבלי לתת את הדעת כי בארץ ישראל התופעות שונות. לדוגמא, הסתיו המוכר באירופה, מופיע בצבעי שלכת, רוחות, גשמים וערפילים כבדים, בהשוואה לסתיו הארץ ישראלי שהוא חם ויבש. לדעתם, לעומת הסתיו האירופי, לובש הסתיו בארץ מעין חג, בלובן החצבים הפושטים בשדות ומדרונות, בפרחי חבצלת החוף (Pancratium maritimum) המקשטים את חוף הים, כמה שבועות אחריו נראים פרחי בן חצב סתווני (Scilla autumnalis), הקטנים והענוגים. אלה נותנים לסתיו הארץ- ישראלי מראה ייחודי ומבשרים כי החורף קרב. על כן כינו אותם הראובנים 'מבשרי החורף'.

לדעת אפרים הראובני 'סתיו', הוא מונח שעניינו גשם. בפסוק "כִּי הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ" (שיר השירים ב', י"א), קיימת תקבולת בין 'סתיו' ל'גשם'. בערבית 'שִיתָא', פירושו חורף (גשם), מכאן ש'סתיו' הקרוב לו לשונית, מייצג גשמים. הראובני טען כי 'סתיו', כפי שתוקן בעברית המתחדשת, בטעות יסודו. את טענתו חיזק בכינוי 'חריף' לחצב, הפורח בעונה זו, בערבית. הראובנים, הציעו 'חורף', כמונח מתאים לתקופה שבין הקיץ לחורף, המזכיר חורב-יובש, ומעיד על כך כי עדיין אין גשמים.1

עם רדת היוֹרֶה, עולה ומקשטת את אזורי הארץ בהר, בשפלה ובעמק. סִתְוָנִית הַיּוֹרֶה (colchicum stevenii). לדעת הראובנים, מיותר לכנות פרח זה 'סתוונית', משום שדומה הדבר לפרח הפורח בחורף ושמו: 'חורפית האביב'. לכן כינו הראובנים את הצמח 'בַּר יוֹרֶה' (בן היורה), משום היותו קשור לבוא היורה, הראשון לעונת הגשמים. פתגם ערבי אומר על הסתוונית: "יום ירד הגשם הראשון מלמעלה, יעלה זה מלמטה" (תרגום). על תופעה זו כתב המשורר העברי יעקב פיכמן (1881-1958):

שֹאוני כי באתי,
גם הפעם ראשון;
קול יורה כי שמעתי
לא אוכל עוד לישון!


זוהי התחלה נאה ומבטיחה למיני פרחים העתידים לקשט את הארץ כמרבד מרהיב ומיוחד. האם נוכל להשוות את יפי ארץ- ישראל בעונת הסתיו והחורף עם אירופה המושלגת והקפואה?2 

 

תקופת הסתיו באזור הים-תיכוני, מאופיינת במיעוט צמחים פורחים. פקעת קטנה (קוטר של 2 ס"מ), מצמיחה מתוך האדמה, לאחר רדת היורה, צֶבֶר פרחים בצבע לילך-ורוד, גבוהים יחסית וזקופים (3-5 ס"מ), דמויי משפך, שבסיסם בתוך האדמה, כלומר ללא עוקץ. העדר תחרות על מאביקים בעונה זו חוסכת לצמח את ההשקעה בגידול עמוד פריחה או עוקץ. צבעם הורוד, הבולט ברקע האדמה היבשה נראה לחרקים המאביקים, שאינם רואים אדום או וורוד, כירוק בולט. לפרח שישה עלי כותרת (עטיף), שלוש צלקות ושישה אבקנים, הם מכילים בבסיסם 'כוסיות צוּף' למשיכת מאביקים (זבובי רחף ודבורים קטנות). הצוף מכיל תמיסת סוכר,חומצות אמינו (חלבון), חומצות שומן ועוד. במהלך הפריחה מלבינים הפרחים. הפירות מתפתחים מהשחלה, המצויה בקרקע ו'עולים' על פני השטח עם הבשלתם.

 

צֶבֶר של פרחי בר-יורה (סתוונית), צילום: נגה הראובני

העלים שצורתם צרה וסרגלית, יוצאים עם הפריחה ואחריה, וממלאים את הפקעת בחומרי מזון במשך החורף והאביב. בשנה שלאחר מכן מתרוקנת הפקעת ומצמיחה מעל לאדמה נֵצֶר, המצמיח פקעת חדשה, אשר בעזרת שורשים מתכווצים, מוחדרת למקום המתאים בקרקע. בפקעת חומרי רעל (קולכיצין), המשמש כמגן מפני רוב בעלי החיים (הדורבן, לדוגמא, מתמודד עם הרעל). האדם למד להשתמש בקולכיצין להכנת תרופות למחלות ראומטיות ואחרות. הסוג סתוונית הוא סוג הכולל כ-100 עד 160 מינים, על פי חלוקות שונות. מיני הסוג נפוצים באירואסיה, כאשר מרבית המינים מופיעים במערב אסיה ואגן הים התיכון. בארץ 11 מינים, כולם פורחים בסתיו, פרט לסתוונית הנגב, הפורחת בחורף. הסתוונית שייכת למשפחת השושניים Liliaceae, ולאחרונה הופרד הסוג למשפחה נפרדת - סתווניים Colchaceae .

בט"ז בחשוון נפטר נֹגַהּ, מייסד 'נאות קדומים'. את ימי מחלתו האחרונים לוו ימי הסתיו, ומראה של שדות צמאים ויבשים, הנותנים תחושת סוף וגוויעה. אולם כפי שהגשמים הראשונים מוציאים חיים חדשים מתוך זרעים קטנים ויבשים, כך ביקש נגה שמתוך סיום של פרק אחד יצוץ ויפרח פרק נוסף בחיי 'נאות קדומים', ובַּמֶסֶר החשוב של קרבה אל הטבע וחליפותיו, שהיו חלק מחיי אבותינו. על משימה זו אנו שוקדים בנאות קדומים, ומבקשים ברכה. אנו מצטרפים לַצִּפִּיָּה לגשמים ברוכים בְּעִתָּם, לצמיחה בשדות הזרועים ולשפע של פרחי בר שיצוצו בכל פינה. על המעבר שבין סתיו לחורף, כתב שמוליק צוּר מקיבוץ ניר יצחק:

סְתָיו יָפִיג הַחוֹם,
יַנִּיחַ דַּעַת הַמָּקוֹם,
תִּתְקַצֵּרְנָה שְׁעוֹת הַיּוֹם.

קוֹר הַחוֹרֶף וּגְשָׁמַיו,
יָנִיס יְמֵי הַסְּתָו,
כִּי מַלְאוּ יָמָיו. 

 

 (מתוך: שיר עונות השנה/ שמוליק צור)

 

                                                                   שנתברך בגשמים ובחודש טוב!


 

 

 

 

1במקרא מופיע 'חֹרֶף' בשני מובנים: א. ימות היובש (חורב) שלפני הגשם, זמן החריש: "מֵחֹרֶף עָצֵל לֹא יַחֲרֹשׁ ישאל (וְשָׁאַל) בַּקָּצִיר וָאָיִן" (משלי כ', ד'). ב. ימות הגשמים: "אַתָּה הִצַּבְתָּ כָּל גְּבוּלוֹת אָרֶץ קַיִץ וָחֹרֶף אַתָּה יְצַרְתָּם" (תהילים ע"ד, י"ח).
2"פרשת החצב והיבלית" מאת אפרים וחנה הראובני, ירושלים ת"ש.

הדפסשלח לחבר
דרונט בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד