עַל חַג וְעַל אֵבֶל וּפֶרַח לָבָן

צמח חודש אב - חֲבַלְבַּל הַשָּׂדֶה  Convolvulus arvensis    בערבית: לבלאב אלחקל  لبلاب الحقل


תִּגְּעִי עַכְֹשָו בָּאֲדָמָה
וְהִיא אוֹהֶבֶת וְחַמָּה
לֹא מְאַיֶּמֶת,
הִיא שְׁלֵמָה כְּמוֹ הַשָּמַיִּם,
תִּגְּעִי עַכְֹשָו בָּאֲדָמָה  
      (מתוך: תגעי עכשיו, גלי שדה ורונית אופיר)

 

 

  חבלבל פורח, שרוע על פני האדמה (צלמה: ציפי טאוב)

 

חֲבַלְבַּל הַשָּׂדֶה שרוע על הארץ (לעיתים מטפס), ומכסה כברת אדמה בגבעולים ארוכים, המרמזים על חֶבֶל. החבלבל שייך למשפחת החבלבליים (Convolvulaceae) , משפחה בתפוצה כלל עולמית, בעיקר באזורים טרופיים וסוב-טרופיים. רוב בני המשפחה עשבוניים, חלקם זקופים ורבים מהם שרועים או נכרכים בעזרת הגבעולים. צמח מוכר אחר ממשפחה זו הוא 'לפופית הבטטה' ( Ipomoea batatas ) (מן השורש ל.פ.פ), היא הבטטה, המוכרת מן המטבח בזכות שורשיה המעובים והמתוקים. בארץ מצוי החבלבל במרבית אזורי הארץ עד לצפון הנגב, באזורי בר ובשדות מעובדים. לצמח קנה שורש זוחל ומתפשט, ובעת החריש נחתך השורש וכל חלק ממנו מלבלב מחדש. לכן, קשה להדביר את החבלבל, והוא מהווה עשב מזיק לחקלאים בשדות הבעל והשלחין. בנאות קדומים מצוי חֲבַלְבַּל הַשָּׂדֶה , וממשפחתו גם המינים: חֲבַלְבַּל הַשִּׂיחַ, חֲבַלְבַּל כַּפָּנִי, חֲבַלְבַּל סִיצִילִי, חֲבַלְבַּל שָׂעִיר וְחֲבַלְבַּל עָדִין.

 

לעלים צורת חץ ושפתם תמימה. עלי הכותרת של הפרח מאוחים וצורת הפרח דומה למשפך או פעמון בצבע לבן, ולעיתים בגוון ורדרד. בתחתית הפרח, מסביב לשחלה מצוי הצופן, המכיל צוף למשיכת המאביקים. פרחיו פורחים במזג אויר חם, ופריחתו נמשכת בין האביב לסתיו. הפרחים נפתחים בבוקר ונסגרים עם בוא הערב, ומשום כך מכונה הסוג הקרוב לפופית ( Ipomoea ), באנגלית 'morning glory' או 'תפארת הבוקר'.

חומרים שבצמח נמצאו יעילים מאוד בריפוי גידולים סרטניים; הצמח מכיל תערובת של פרוטאוגליקנים, חומר הבולם יצירה של כלי דם חדשים. מאחר וגידולים זקוקים להזנה מכלי דם, עוצרים חומרים אלה את התפתחותו. כמו כן, אובחן החומר כמחזק את המערכת החיסונית. מן החבלבל ניתן להכין תה בריא, על ידי חליטת עלים במים רותחים. 

חודש אב הוא החודש החמישי בחודשי השנה העברית. אצל אבותינו החקלאים נחשב חודש אב, לאחד מחודשי השנה הטובים, שבו נאספו יבולי הקיץ; במשך חודשים מתייגע האיכר בטיפול מסור בשדות, בכרמים ובבוסתנים עד לאיסוף פרי הַמִּקְֹשָה, ירקות השדה, בְּצִיר הענבים ושאר פירות הקיץ, בבחינת: "יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ" (תהילים קכ"ח, ב'). במקביל לשגרת החיים העמלנית תפשו את מקומם אירועים מרכזיים בתולדות העם, אשר התרחשו בחודש אב: ט' באב- יום זיכרון, אבל וצום לציון יום חורבן הבית והיציאה לגלות,1  ושבעה ימים אחריו חל ט"ו באב, יום המחולות בכרמים, המכונה 'חג האהבה'. ביום זה, היו בנות ירושלים יוצאות במחולות בכלי לבן, והבחורים נהגו לבחור מביניהן בנות זוג.2  על פי המסורת עתיד גם המשיח להיוולד בתאריך זה, עובדה המצביעה על התקווה שפיעמה בלב העם על אף צרותיו. הנביא זכריה, שחי בממשק שבין חורבן בית ראשון לבניין בית שני, מנבא כי ימות הצום, המציינים אירועי החורבן, יהפכו לימי שמחה וחג: "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים " (זכריה ח', י"ט).3

היכולת לראות מתוך עשן החורבן את התקווה, היתה גם גישתם של אפרים וחנה הראובני, הוריו של נגה - מייסד נאות קדומים. הרבה קשיים ותלאות חווה הזוג בדרכו ללמד ולחנך להכרות טבע הארץ וצמחיו כבסיס לחיבור נכון לארץ ישראל ולכתביו. באחד מהרגעים הקשים, עודד אפרים את זוגתו והצביע על כך שאחרי ספר איוב שבתנ"ך, ספר הייסורים, הניסיון והכאב, ממוקם 'שיר השירים', עלילה רצופה חופש ואהבה. מהפך שכזה ניתן למצוא במעבר שבין ט' באב, יום עצב וחורבן ליום ט"ו באב, המסמל תקווה והמשכיות.

 

שמו של הַ חֲבַלְבַּל , נקשר במהות המילה חֶבֶל ,4 המייצגת, בין השאר, מיתר שזור, מידת אורך, כברת ארץ, קבוצת אנשים ואף גורל או מוקש. צבעם הלבן של פרחי הַ חֲבַלְבַּל , תואם את אירועי חודש אב; הלבן, חסר צבע וְחִיּוּת מציין מוות וחורבן, ומאידך, מזכיר את לובן שמלת הכלולות ואת החגיגיות של זוג צעיר בחתונתו. בעונה זו אנו יכולים להביט במשטחים שיוצר החבלבל בבר ובשדות המעובדים, ליהנות מיופיו ומתרומתו כתרופה, ולשלב במראה המיוחד הזה, את אירועי החודש, המובילים אותנו מזיכרון החורבן אֱלֵי חג האהבה.

                                                                                                   שיהא החודש מנחם ומבשר טובות 

 

 

 
1 התאריך ט' באב  נקשר במסורת בשורת ימי חורבן מרכזיים; בית ראשון (586 לפנה"ס); חורבן בית שני (70 לספירה); נפילת בית"ר שחתמה את מרד בר כוכבא (135 לספירה). בשל זיכרון כואב זה, נוהגים להוסיף לשמו של החודש את הכינוי 'מנחם אב'. לרצף האירועים הקשים בחודש זה ניתן להוסיף אירוע שחל כאלף תשע מאות שנים אחריו, בתאריך ד' אב תש"ב (18 ביולי 1942), אושרה תוכנית של הימלר להשמיד את יהודי פולין ושאר ארצות אירופה.
2 "אמר רבן שמעון בן גמליאל, לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהם בני ירושלים יוצאין בכלי לבן שאולים, כדי שלא לבייש את מי שאין לו" (משנה תענית ד', ז')
3 צוֹם הָרְבִיעִי - י"ז בתמוז, יום הבקעת החומות; צוֹם הַחֲמִישִׁי - ט' באב, יום החורבן;  וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי - ג' בתשרי, רצח גדליה בן אחיקם; וצוֹם הָעֲשִׂירִי - י' בטבת, תחילת מצור נבוכדנצאר, מלך בבל, על ירושלים.
4 המילה הדומה חֵבֶל, מציינת מכאוב וייסורים כגון 'חבלי משיח'.
הדפסשלח לחבר
בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד