ילקוט של רועים כבבואה היסטורית

 

הופעתה הראשונה של המילה 'גשם' במקרא קשורה בפרשת נוח עם תחילתו של 'מבול' שלא פסק ארבעים יום וליל: "וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ וַיְהִי הַגֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה" (בראשית ז י"א- י"ב). בפעם השנייה מופיע הגשם בציון תום המבול: "וַיִּסָּכְרוּ מַעְיְנֹת תְּהוֹם וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמָיִם וַיִּכָּלֵא הַגֶּשֶׁם מִן הַשָּׁמָיִם" (בראשית ח ב).

 

לחובבי הטבע מסמנת ירידת הגשמים שינוי גדול בתכסית פני הארץ המעוררת המוני זרעים שחבקה האדמה חודשים ארוכים במצב של תרדמה עמוקה; אט אט מתכסה הארץ במגוון מרתק של מיני צמחים, מהם בולטים או יותר נחבאים. אחד הצנועים שבהם הוא 'ילקוט הרועים'.

 

ילקוט הרועים, צמח חד-שנתי נפוץ ונמוך קומה (עד 15 ס"מ), הפורח בראשית החורף (ינואר-אפריל). תחילתו בשושנת עלים מאורכים מכוסים מעטה דליל של שערות עדינות, העלים טובים לאכילה וכתוספת למיני סלט. מן העלים יוצא גבעול זקוף מלווה במספר עלים בחלקו התחתון ואילו בחלקו העליון צצות תפרחות צפופות של פרחים זעירים ולבנים בעלי ארבעה עלי כותרת, בהתאמה למשפחת המצליבים. הפרי הוא תרמילון פחוס שצורתו משולשת (או דמוית לב) מעוטר קו במרכזו. תרמיל זה העניק לצמח את הכינוי 'תרמיל רועים' כפי שמרמזת צורתו.  

  

תפרחת של ילקוט הרועים וכמה פירות "לבביים". צילם: נוגן צברי

 

ילקוט הרועים נפוץ בכל אזורי הארץ (פרט לאזורי מדבר מובהקים); בצידי דרכים, בבתה, בשדות מעובדים ובקרבת האדם. הוא נחשב כעשב רע בשדות, אולם ניחן גם בסגולות מרפא לטיפול בבעיות מערכת השתן, צהבת, בעיות במערכת העיכול וכן לטיפול בדימום. 

 

פרי של ילקוט הרועים (באדיבות אתר "צמח השדה" http://www.wildflowers.co.il

 

שמו של 'ילקוט הרועים' נגזר מתרגום שמו הלטיני Capsella bursa pastoris   בדומה לשמו באנגלית  Shepherd'd purse  את שמו העברי קיבל הצמח כבר בתחילת המאה שעברה, בתהליך ממושך להענקת שמות לצמחים שהתממש בארץ בעיקר בזמן העליות הראשונות. לתהליך זה נרתמו בוטנאים ומחנכים[1] שחשו חֶסֶר גדול במינוחים עבריים בתחום הבוטניקה כמו גם בשמות עבריים לצמחים. היו אלה בעיקר מחנכים וילדים איתם הרבו לצאת אל מרחבי הארץ כדי לספוג אותה ברגליים יחפות או מסונדלות של 'בני הארץ' המבקשים להתערות בקרקע ארץ מולדתם המתחדשת. בין הבוטנאים של אותה עת היו אפרים וחנה הראובני, הוריו של נגה, מייסד נאות קדומים שטענו: "כל זמן שאיננו נותנים דעתנו להנחיל את העם שמות מתאימים לצמחים, נמצאים אנו מסייעים בידי מורשת הגלות לשמירת המרחק הנפשי והזרות המוחלטת שבין העם וצמחי ארצנו".[2] אוריה פלדמן, בן דורם, הצטרף אף הוא לקריאה: "העם החוזר לתחייה אינו יכול לדבר עברית משובשת, נלעגת ... ואחת הדרכים למנוע מצב מחפיר זה היא לקבוע שמות נכונים ומדויקים לצמחי הארץ".[3]


 

את שם הצמח המקובל עד היום קבע אליהו ספיר (1911-1869), ששימש כמנהל בנק אנגלו-פלסטינה ביפו ושנים קודם לכן כמחנך בבית ספר פיק"א בפתח תקווה.[4] אל צוות המורים הצטרף גם אפרים הראובני (רובינוביץ) שתרם ממרצו ללימוד בעברית וכן להכרות ואהבת הטבע. שניהם שימשו גם כחברים ב'ועד הלשון' שהוקם על ידי אליעזר בן יהודה, מוסד שהפך לימים ל"אקדמיה ללשון".

 

כל צמח שקיבל שם עברי הצטרף למסכת מיוחדת של עם שקשר מחדש את נפשו וגופו אל אדמת ארצו וגרם שמחה בלבבות רבים. כיום, ידועים שמות הצמחים ונתונים בין דפי המגדירים ובאתרי הצמחים שבמאגרי המידע הדיגיטליים. ואולי העובדה כי שמותיהם כל כך ברורים ומובנים מאליהם מונעת מאתנו את המאמץ לצאת להכיר, לחקור ולהתוודע אל נכסי טבע המייחדים את הארץ. זהו פיחות מדאיג הפוגש בחלקים גדולים בקרב בני העם. ילקוט הרועים ועוד רבים ממיני צמחי ארצנו המתעוררים למחזור חיים מחודש בעונה זו קוראים לנו לצאת ולהכיר את קטני הארץ הנושאים עמם יופי, עצמת חיים וקורטוב של היסטוריה מיוחדת.

 

חודש טוב, מוריק ופרחוני



[1] חוקרים כמו אהרון אהרונסון, אליהו ספיר, יוסף ברסלבסקי, ישראל אהרוני, יהושע מרגולין, ברוך צ'יזיק, פנחס כהן, אוריה פלדמן, זאב וילנאי ועוד.

[2] הראובני נגה, "על השמות העבריים לצמחי ארצנו" אוסף מאמרי הראובנים - נאות קדומים עמ' 427-422  (טיוטת מאמר שלא פורסם).

[3] פלדמן אוריה, "ייקבעו שמות עבריים לצמחי הארץ", זמנים 19.2.1954 עמ' .VII

[4] בית ספר יק"א (הפך יותר מאוחר לפיק"א) הוקם על הברון רוטשילד בשנת 1885 ברחוב יפו (כיום זבוטינסקי)

הדפסשלח לחבר
דרונט בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד