איזהו צמח שיש בו ערוב ומסר חברתי ?

צמח חודש חֶשְׁוָן - צַפְצָפַת הַפְּרָת

משפחת הערבתיים - Salicaceae

ערבית: רַשרַש, ארקיקאב, ע'רב رشرش ١رقيقاب غرب

 

מרחק של שנים, כמו גם שינוי מיקום גורמים לטעויות לשוניות כפי שהעיד רב חסדא[1], מבכירי קהילת בבל, אודות ה'ערבה' ששמה התבלבל עם 'צפצפה': "... שמה שנקרא "עֲרָבָה" נקרא בדורות האחרונים "צַפְצָפָה", ואת הקרוי "צַפְצָפָה" קוראים "עֲרָבָה". ומדוע עקרוני עניין זה? כמובן, למצוות ארבעת המינים הכוללת את הערבה: "ואף על דבר זה שואלים: ומה יצא ממנה, משינוי השם הלכה למעשה? ומשיבים: לענין לוּלָב. שלארבעת המינים בלולב כשירה ערבה ולא הצפצפה..." (תרגום מארמית לבבלי, שבת ל"ו ע"א בעזרת "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ). הרמב"ם מעיד על שינויים דומים אף בערבית: "חלאף הוא אלצפצאף...".[2]

 

התורה מצווה לקחת ביום הראשון של חג הסוכות מארבעה צמחים: "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם" (ויקרא כ"ג מ) . 'ערבת נחל' מוגדרת במגדיר הצמחים כ-SALIX , סוג המכיל כ-350 מינים. בארץ נפוץ ליד מקווי מים המין ערבה מחודדת (Salix acmophylla), צמח מהיר התרבות וצמיחה בעיקר מענפים שנשברו והגיעו לבוץ. לעץ נוף רחב ומרשים המגיע ל-8-5 מ' גובה, עליו מאורכים ושפתם חלקה לפחות למראית עין (שימוש במגדלת מצביע על שינון עדין בשפת העלה שאינו בולט). עץ אחר הגדל אף הוא בבית גידול סמוך למים הוא צפצפת הפרת (Populus euphratica), עץ המצדיק את המושג 'ערבה' בהיותו מעורב עלים; חלקם מאורכים ואיזמלניים, בעיקר בצעירותו, ושפתם חלקה ומאידך, עלים בוגרים ומעוגלים (לעיתים אף מעוינים או משולשים) ששפתם משוננת בשינון בולט. בערבית מכונה לעיתים צפצפת הפרת בשם - "ע'רב".

 

 
   

 

עלי צפצפת הפרח בעירוב צורתם (מתוך: פורטל הדף היומי

https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=19669)

 

צפצפת הפרת היא עץ דו-ביתי, כלומר פרחים זכריים מתפתחים בפרט אחד ואלו עץ אחר נושא רק פרחים נקביים. הצפצפה פורחת בחורף (פברואר-אפריל) בפרחים זעירים, ערוכים בתפרחות המואבקות בעזרת רוח. הזרע מצויד בציצת שערות לבנה המסייעת בהפצתו שוב על ידי רוח. תפוצתה העולמית של צפצפת הפרת משתרעת מצפון אפריקה ועד מרכז אסיה בעיקר בבתי גידול לחים וחמים. בארץ, מצויים ריכוזי צפצפת הפרת  בגדות הירדן בין הכינרת לים המלח (גאון הירדן), בבקעת ים המלח ובאזור פלשת שליד ניצנים.

 

הערבה והצפצפה שייכות שתיהן למשפחת הערבתיים, עובדה הגורמת לקושי באבחנה בוטנית ביניהם, בעיקר כשמדובר בעלים הצעירים ומאורכים של צפצפת הפרת. בסורית (ארמית) שייך הכינוי "ערבתא" הן לצפצפה והן לערבה. חז"ל נתנו סימנים לצורך זיהוי ערבה כשרה למצוות ארבעת המינים: "תנו רבנן: אי זהו ערבה ואיזהו צפצפה? ערבה קנה שלה אדום, ועלה שלה משוך, ופיה חלק. צפצפה, קנה שלה לבן, ועלה שלה עגול, ופיה דומה למגל (בבלי, סוכה ל"ד ע"א). לסבך מבולבל זה נכנס כינוי נוסף 'חילפא גילא', גם הוא מן המקורות שמשמעו  - 'ערבת המגל' (חילף=סכין/מגל וגילא=קש, יתכן גם כי השם משקף שילוב בין עלים מאורכים כ'חלף'=סכין שחיטה ועלים עגלגליים). משום כך זיהה אפרים הראובני את החילפא גילא כצפצפת הפרת, צמח המצדיק, כאמור, את הכינוי 'ערבה', בשל ערוב עלים צרים ומאורכים ומאידך, עלים עגלגלים, המתרבים ככל שהערבה ותיקה בשנים.

 

מן האמור אצל חז"ל ניתן להבין כי חז"ל הגדירו ערבה כשרה למנהג ארבעת המינים כערבה אשר העלה שלה מאורך ושפתו אינה משוננת בצורה בולטת. מכאן, ניתן לבטל את אפשרות שימוש בצפצפת הפרת ככשרה לארבעת המינים.[3] אולם נראה כי עניין זה לא הוכרע כלל באופן ברור, שכן הדי ויכוח ניטשים מתוך דפי הגמרא לפיה מכשיר אביי גם את החילפא גילא לארבעת המינים: "והא תניא: דומה למגל כשר, דומה למסר פסול? אמר אביי: כי תניא ההיא בחילפא גילא ('ערבת מגל'). אמר אביי: שמע מינה האי חילפא גילא כשר להושענא" (בבלי, סוכה ל"ד ע"א).[4]

 

אנו 'הקטנים' לא נכריע בסוגיית הכשרות ובסופו של דבר ילך לו איש-איש לרַבּו ו'יתכבד' בפירושו. אולם, מן העיסוק בקבוצת צמחי מים זו נוכל ללמוד מסר שעניינו חשיבות העיון בפרטים הקטנים והענקת תשומת לב לכל פרט המביאה להערכה ולהכרות אמיתית עם כל צמח, ממש כפי שהשכילו לעשות רבותינו. אז נוכל גם להבין כי יש ייחודיות בכל פרט ופרט, אולם יחד עם זאת בולט גם המשותף המעניק לנו את "חזקת היחד" שאנו מנסים להשיג בחברה האנושית המורכבת מפרטים שונים ודומים הפועלים כקבוצה. צפצפת הפרת באופן בולט מוכיחה גם כי אותו פרט יכול לשאת בתוכו בו זמנית שׁוֹנוּת שאינה מפרעת את תפקודו.

 

חודש טוב לכולנו !

 


 


[1] רב חסדא - רב חסדא מגדולי אמוראי בבל חי בדור השני והשלישי של האמוראים. שימש כראש ישיבת סורא ולמד תורה מרב ומתלמידי רב שמואל.

[2] הרמב"ם, ביאור שמות הרפואות (מהדורת ז' מונטנר), ירושלים תשכ"ט, מס' 393.


[3] עמר זהר, זיהוי מדעי במסורת הלכתית, "המעיין" תשס"ז, ישיבת שעלבים  http://shaalvim.co.il/torah/maayan-article.asp?id=130

[4] הראובני נגה, טבע ונוף במורשת ישראל, עמ' 81.

הדפסשלח לחבר
דרונט בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד