תפילה גם פתילה במדבר

צמח חודש תִּשְׁרֵי - פְּתִילַת-הַמִּדְבָּר הַגְּדוֹלָה (תַּפּוּחַ סְדוֹם) Calotropis procera

בערבית: עוּשֶייר, עוּשָר  عشير וגם לימון מאורר/מסכוט  لمون مسخوط

משפחת אסקלפיים  Asclepiadaceae

 

שיח ירוק-עד ממוצא סודני הצומח בעיקר בסביבות יריחו וים-המלח ומגיע לגובה של 6 מ'. עליו גדולים וצורתם אליפטית, פירותיו גדולים, בולטים ונפוחים אולם במגע נגלים כחלולים. בהיפתחם, יוצאת מהם פלומת שער לבנה ועדינה אשר מחוברת בקצה לזרעים... מי אני? לחובבי הטבע ובעיקר ליודעי הצמחים התשובה בולטת וברורה: פְּתִילַת-הַמִּדְבָּר או בשמה העממי - "תַּפּוּחַ סְדוֹם". כיצד נכנס, אפוא, שיח ממוצא סודני למורשת העברית?

 

הבולטת בברכות לאיש צדיק במקרא היא השוואתו לעץ הסמוך למקור מים, המבטיח לא רק את קיומו אלא אף את המשכיותו, כפי שגורס משורר תהילים: "וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם: אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל" (תהילים א ג). באופן דומה מעיד גם הנביא ירמיהו: "וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבֹא חֹם וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן; וּבִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג וְלֹא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי" (ירמיהו י"ז ח).

משפה זו נוכל לגזור את הקללה לאיש הרשע שגורלו הפוך; חייו אינם בטוחים ואין לו הבטחה לעתיד והמשכיות: "אָרוּר הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בָּאָדָם...ֹ; וּמִן ה' יָסוּר לִבּוֹ. וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבוֹא טוֹב... " (ירמיהו י"ז ה-ו).

 

הכינוי 'ארור' מתכתב היטב עם המונח 'קללה, 'ארר' או 'מארה' כפי שמספר עונשו של האדם הראשון: "אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ" (בראשית ג י"ז), או דברי בלק אל בלעם בשעה שביקש ממנו לקלל את עם ישראל: "וְעַתָּה לְכָה נָּא אָרָה לִּי אֶת הָעָם הַזֶּה" (במדבר כ"ב ו) גם השורש ע.ר.ר עניינו קללה אנושית המבטאת אדם ערירי, בודד נטול משפחה או המשכיות, כפי שהעיד ירמיהו "ֹּכֹּה אָמַר ה' כִּתְבוּ אֶת הָאִישׁ הַזֶּה עֲרִירִי גֶּבֶר לֹא יִצְלַח בְּיָמָיו כִּי לֹא יִצְלַח מִזַּרְעוֹ" (ירמיהו כ"ב ל)  או דבריו הנוקבים של ירמיהו למואב המנבא את סופו ואת בדידותו ערירי במדבר: "נֻסוּ מַלְּטוּ נַפְשְׁכֶם וְתִהְיֶינָה כַּעֲרוֹעֵר בַּמִּדְבָּר"  (ירמיהו מ"ח י).   

 

בסיוריהם ברחבי הארץ נפגשו חנה ואפרים הראובני (הוריו של נגה, מיסד נאות- קדומים) עם בני שבט הַתַּעֲמְרָנִים שבערבות יריחו ומהם למדו על הצמח פְּתִילַת-הַמִּדְבָּר, המכונה בפיהם: "לימון מסכוט" או 'לימון מקולל' 'מאורר'. לטענתם, רובצת על הצמח קללה כבר מימיו של לוט - אחיינו של אברהם אבינו (סידנא (אדוננו) לוט), שבימיו ארעה "מהפכת סדום ועמורה" כתגובה להתנהגותם הקלוקלת של בני האדם. יחד עמם נתקלל (התארר), לדברי התעמרנים ה-"לימון מסכוט" עם הבטחה ברורה לעתיד: כאשר יתקנו בני האדם את דרכם ישובו גם פירות אלה להיות עסיסיים ומזינים כשהיו. גם במורשת העברית מדרשים המספרים אודות פירות ששינו את גודלם ואיכותם בהתאם לנסיבות, כמו הפירות בימי השפע של שמעון בן שטח ושלומציון המלכה: "... היו גשמים יורדים בלילי שבתות, עד שנעשו חיטים ככליות ושעורים כגרעיני הזיתים ועדשים כדינרי זהב. וצברו מהם חכמים והניחום לדורות הבאים (ויקרא רבה ל"ה י, תענית כ"ג א); גם החיטים בגן העדן תוארו בגודל יוצא דופן עליהם נאמר: "מִתַמֱּרוֹת היו כארזי לבנון" (בראשית רבה ט"ו ז)

 

פירות תפוחים של פתילת המדבר. צילם: נוגן צברי

 

מראהו של הצמח, בעל עלים נגדיים גדולים הפונים כלפי מעלה, נראה היה להראובנים כנושא כפותיו המתחננות כלפי השמיים בתפילה, מראה שהם זיהו במזמור ק"ב בתהילים העוסק במר גורלו של אדם הפונה אל האל בייאושו הגדול: "תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף וְלִפְנֵי ה' יִשְׁפֹּךְ שִׂיחו. ה' שִׁמְעָה תְפִלָּתִי וְשַׁוְעָתִי אֵלֶיךָ תָבוֹא. אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי בְּיוֹם צַר לִי הַטֵּה אֵלַי אָזְנֶךָ... פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר וְלֹא בָזָה אֶת תְּפִלָּתָם" (תהילים ק"ב א-י"ח). בין אם יפרשו פרשנים 'ערער' מלשון לעורר רחמים[1] או מלשון ע.ר.ה לחשוף ולגלות, בולטת זעקתו של המתפלל על מר גורלו;[2] אולי ביותו חש כצמח בודד וערירי במדבר הקשוח. כיום מקובל השם 'ערער' לצמח ה- Juniperus (מיני ערער ממשפחת הברושיים), אולם חשוב לציין שאין בנמצא צמח מקבוצה זו במדבר.[3] מכאן סברו הראובנים כי הָעַרְעָר הוא פְּתִילַת-הַמִּדְבָּר.

 

פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר" - עליו הרחבים והנגדיים של פתילת המדבר פונים כלפי שמיים. צילם נוגן צברי בנאות קדומים

פתילת המדבר מוזכרת גם ברשימת הצמחים הנידונים ב'מסכת שבת' כמותרים או אסורים להדלקת נר-שבת. במובאה זו נִגְלֵה לצמח שם נוסף - שברא: "במה מדליקין ובמה אין מדליקין? אין מדליקין לא בלכש, ולא בחוסן, ולא בכלך, ולא בפתילת האידן... ולא בפתילת המדבר - שברא" (משנה, שבת כ ע"ב).

החוקרים ד"ר אביבית שווקי ופרופ' זהר עמר ערכו ניסויים לבדיקת ההצעות השמיות העולות ממסכת שבת, כולל זיהויים שונים שהציעו חוקרים כזיהוי לצמחים המוזכרים שם.

לפתילת המדבר רשימת הצעות ארוכה הכוללת את הסרפד, הבוצין, שַׁבָּר לבן, צמרנית-הסלעים, צמר מפוצל ועוד... אולם בניסוי שערכו עם פתילה שהוכנה מן הסיבים הלבנים והרכים המצויים בפרי הנפוח של פתילת המדבר הגדולה נוצרה בערה יפה, אם כי נמוכה, שהספיקה ל-4.5 שעות. תוצאה זו טובה למדי ומעלה שאלה לגבי פסילת הצמח להדלקת נר שבת או זיהויו המדויק.  פרופ' זהר עמר הציע אף כי מסיביו העדינים של פרי הפתילה נהגו לארוג את הבד היוקרתי המכונה 'בּוּץ', המופיע, למשל, ברשימת הבדים במגילת אסתר:"חוּר כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת אָחוּז בְּחַבְלֵי בוּץ וְאַרְגָּמָן" (אסתר א ו) 

פרט לפירותיו הגדולים מתאפיינת הפתילה בבגרותה בגזע ובענפים מעוצים המכוסים שכבת שעם סדוקה. הצמח מכיל שרף לבנבן צמיג הנחשב כחומר רעל, המשמש למריחת חיצים  מרעילים, אולם במינונים נכונים משמש כתרופה נגד עקיצות עקרב או בעלי חיים אחרים. ברפואה ההודית לצמח שימושים כנגד אסטמה, התקררות ושיעול, לחיטוי פצעים ועוד. השרף מכיל 'גליקוזיד' המשפיע על פעילות הלב ופעילות של אנזימים מסוימים. פתילת-המדבר הגדולה פורחת בקיץ (מאי-נובמבר): הפרחים, דמויי כוכב, ערוכים באשכול ונפתחים בהדרגה.

 

   אשכול פרחי פתילת המדבר וזחל פרפר דנאית הדורה "בסעודה" בגן הבוטני בנאות קדומים. צילם: נוגן צברי

 

צמח אחד וסיפורים והקשרים רבים לו. בפתחו של תשרי המבשר שנה חדשה נאחל לעצמנו שגרה,

הצלחה וטוב, ואולי דווקא פתילת המדבר, במסורת הסיפורית הכרוכה בה,

מלמדת כי טוב יכול גם להתהפך ובסופו של דבר הוא תלוי בנו - בני האדם.

שתהא השנה הזו מביאה טוב אנושי לרוב - אמן!


[1]פירוש מצודת ציון ומצודת דוד

[2]אפרים וחנה הראובני, "הערער", עמ' 127.

[3]פרט לערער אדום  Juniperus pheoniceaהצומח נקודתית בהר הגבוה באזור שנטה קתרינה ובמספר מקומות באדום ולדעת חוקרים מקורו בעידן גשום יותר

[4] זהר עמר ואביבית שוויקי, במה מדליקין, עמ' 57

[5] ז. עמר, 'זיהוי השש על פי רב סעדיה גאון', עלון הפקולטה למדעי היהדות מס' 588, אוניברסיטת בר אילן.

הדפסשלח לחבר
דרונט בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד