תקצירים ליום העיון השנתי

 

תּוֹצֶרֶת הָאָרֶץ

על מתקנים וגידולים חקלאיים ועל האדם שבתווך  

יום העיון השנתי לזכרו של נגה הראובני תשע"ו, בשיתוף הגן הבוטני

 

תקצירי ההרצאות

מנחה:  ד"ר איתן איילון, מוזיאון ארץ-ישראל, תל-אביב

 

 

פרופ' חיים גורן – דרכו של גוסטב דלמן ל'חיי היום-יום בארץ-ישראל'

 

גוסטב הרמן דלמן (1941-1855), תיאולוג, בלשן וחוקר ארץ-ישראל, נבחר בידי 'איחוד הכנסיות הפרוטסטנטיות' בגרמניה להקים בשנת 1902 את 'המכון הגרמני-אוונגלי למדע קדמוניות ארץ הקודש בירושלים'. יובא דיון קצר ברקע להקמת המכון, עליה הוחלט במהלך ביקור הקיסר וילהלם השני בארץ בשלהי אוקטובר 1898, בהקמתו, במטרותיו ובפעילותו תחת דלמן עד למלחמת העולם הראשונה. הנתק בין דלמן לאנגלים הוביל לחסימת המכון בפניו אחרי המלחמה, ולהקמת המכון המקביל בידי דלמן בגרייפסוולד שבגרמניה.

 

** פרופ' חיים גורן–  גיאוגרף היסטורי וראש התכנית ללימודי הגליל במכללה האקדמית

תל-חי. מחבר הספר: 'לכו חיקרו את הארץ: המחקר הגרמני של ארץ ישראל במאה הי"ט', שיצא לאור בעברית ובגרמנית.

 

 

 

מר הראל וייס שימור זרעי - מורשת מן העבר אל העתיד

זרעי - מורשת הינם צמחי גינה, תבלינים וירקות בעלי היסטוריה. בני האדם גידלו והשביחו זני האבקה פתוחה במהלך כל ההיסטוריה של החקלאות; זרעים הועברו מדור לדור וכך יצרו את מגוון הזנים הרחב, הנמצא כיום בבנקי זרעים ברחבי העולם. זנים אלו גודלו בכל הארצות בתנאי גידול  מגוונים, ובכך פיתחו שלל עמידויות בפני תנאי הסביבה, כגון יובש, מלח, מזיקים ומחלות, תנאי מזג אוויר קיצוניים וכו׳. בשנים האחרונות מגוון זרעי המורשת בעולם הולך ומדלדל לנוכח התפתחות החקלאות המסחרית המודרנית. חקלאות זו מעדיפה אפיונים ספציפיים המתאימים לייצור מסחרי וזנים רבים הוזנחו ונעלמו מההיסטוריה. ארגון FAO (Food and Agriculture Organization of the United Nations) חשף, ש-75% מהמגוון הגנטי החקלאי נכחד במהלך המאה ה-20. כיום מעריכים כי מעל ל-90% מזרעי המורשת כבר נכחדו מהעולם. "זרעי מורשת" הוא ארגון בעל חשיבות רבה. מטרתו שימור זרעים יחודיים אלה בחלק זה של העולם, אשר יוצרים תורשה חיה העוברת מדור לדור. על-ידי הצלה, שימור והפצה נוריש את זרעי המורשת הישראליים לדור הבא.

 

** מר הראל וייס – למד מדעי הסביבה במכללת תל-חי והתמחה בארה''ב בארגון ללא מטרות רווח, המשמר את המורשת הגנטית של צמחי המאכל בארץ זו (Seed Savers Exchange). טיוליו הרבים בעולם הוסיפו להבנה, שכולנו תלויים זה בזה ובאדמה. השפעת העוני בחלקים שונים של העולם מצד אחד, והשפעת פיתוח שאינו בר קיימא מצד שני, מהוות עבורו זרז לאקטיביות ולהיותו פעיל-סביבה.

www.moreshetseeds.com

 

 

ד"ר טובה דיקשטיין - על כּוסמת, כּוסמין וקוסקוס

המכנה המשותף לכל שלושת השמות היא החיטה.

הכוסמת המקראית, היא אינה הזרעים החומים של הצמח ממשפחת הארכובתיים המיובא מרוסיה ומסין, ולא היה מוכר בארץ ישראל. הכוסמת היא חיטה דו-גרגרית, המין הראשון שביית האדם מחיטת הבר.

היא "דגן מעולה", משבחים אותה חז"ל, אבל היא נעלמה מן האזור שלנו, יתכן מפני שקשה לעבד אותה למאכל. הקליפות שלה עוטות את הגרעינים ולא יורדות מהן גם לאחר הדיש. כדי להסיר אותן צריך לכתוש את הגרעינים במכתש - עבודה קשה שנעשתה בעבר על ידי עבדים. כיום היא מגודלת באזורים הרריים בודדים באירופה ובאסיה. מן הכוסמת הכינו גריסים בשלושה גדלים.

קוסקוס

דורום הייתה החיטה הראשונה שהתפתחה מן הכוסמת. ההבדל בין החיטה לכוסמת הן קליפות החיטה המתפרקות בקלות בזמן הדיש, כך שהגרעינים יוצאים ערומים. 

דורום, בלטינית קשה, היא המין הקשה ביותר של החיטה. בעבר, כמו בימינו, הכינו ממנה סולת, שנחשבה לקמח המשובח והנקי ביותר. סולת היא גוש קטן בקוטר של רבע עד שלושת רבעי המילימטר ש"נופל" בשלבים הראשונים של הטחינה ממרכז הגרעין.

יתכן כי הקוסקוס הראשון היה "סֹלֶת בָּלוּל בְּשֶׁמֶן" (שמות כ"ט מ) שהוגש כמנחה בבית המקדש.  

כוסמין

בשפת חז"ל הפכה הכוסמת לכוסמין. אלא שהדגן הנקרא בימינו כוסמין הוא חיטת הספּלטה, אמהּ של חיטת-הלחם, ממנה מכינים היום את רוב הלחם בעולם. כאשר התפשטה הכוסמת ממקום בִּיותהּ הראשון, (אולי) תל אסווד שבסוריה, והגיעה לאנטליה שבתורכיה, היא פגשה בשולי השדות בן-חיטה קטוע. מן הזיווג נוצרה, על פי השערת המדענים, חיטת הספלטה. קליפותיה עוטות את הגרעין כמו אלה של הכוסמת.

על גידולם של מיני החיטה, עיבודם למאכל והמאכלים שהכינו מהם, יסופר בהרצאה

 

** ד"ר טובה דיקשטיין מדריכה, מנהלת תחום מנהיגות נוער, אחראית פיתוח הדרכה ואוצרת הגן הבוטני בנאות קדומים. 

 

 

 

מר יהושע (ישו) דריי – אבולוציה של בתי-בד, האומנם?

שמן הזית תפס מקום חשוב בחיי היומיום בעת העתיקה: בתפריט היומי, למאור, לפולחן, להיגיינה, ברפואה, לסיכה ולקוסמטיקה, ואף כחומר משמר.

מתקנים רבים ומגוונים נתגלו בשנים האחרונות באזורנו. כמעט תחת כל שיח רענן נחשף מתקן בודד או מקבץ של מתקנים שסייעו בהפקת הנוזל היקר.

הצורך במיצוי יעיל של השמן מן הפרי הוביל לאורך הדורות לפיתוח טכנולוגיות מתקדמות ביותר להפקתו, החל ממתקן העצירה (הסחיטה) הפשוט ביותר וכלה במתקנים המשוכללים, המשקפים את ההמצאה הטכנולוגית האחרונה של זמנם.

שני שלבים עיקריים כרוכים בהפקת שמן הזית: פריכת (ריסוק) הזיתים לעיסה ומיצוי המוהל ממנה באמצעות כבישה.

קיימים מספר סוגי מכבשים: מכבש קורה ומשקולות, מכבש קורה וכננות, מכבש קורה ובורג, מכבש קורה ושני ברגים, מכבש בורג ומשקולות ומכבש לחץ ישיר. זה האחרון, המאוחר יחסית מבחינה כרונולוגית, מייצג טכנולוגיה שונה ובניגוד לדעה הרווחת, משקף דווקא נסיגה בטכנולוגיית עצירת השמן.

כל סוגי המכבשים הופעלו בידי אדם ורובם פעלו בעיקרון ה"תעוקה הרצופה", כאשר מנגנון ההרמה שלהם הוא זה שהתפתח במהלך ההיסטוריה ויידון בהרצאה זו, בניסיון להבין את ההיגיון הקדום העומד מאחורי תהליך אבולוציוני זה.

 

** יהושע דריי (ישו) שחזור טכנולוגיה עתיקה

יהושע (ישו) דריי עוסק בטכנולוגיות קדומות החל משנת 1991: מחקר, שחזור, ארכאולוגיה ניסויית, ייצור וייעוץ. המתקנים עשויים מחומרים אותנטיים ככל שניתן, משוחזרים לגודלם האמיתי וניתנים להפעלה.  http://www.yeshuat.com/hindex.html

 

 

           המשוררת רבקה מרים  'אָכֵן יֵשׁ גֶּפֶן וְיֵשׁ תְּאֵנָה'

 

אָכֵן יֵשׁ גֶּפֶן. אוֹמֵר אַבָּא. וְיֵשׁ תְּאֵנָה

אָכֵן יֵשׁ גֶּפֶן. אוֹמֵר אַבָּא. וְיֵשׁ תְּאֵנָה.

וְלַשְּׁאֵלָה שֶׁנִּשְׁאֶלֶת, יֵשׁ בַּת־קוֹל שֶׁעוֹנָה.

וְקוֹלוֹת וְהֵדִים יוֹצְרִים מַנְגִּינָה. וְכָל אֶבֶן מֻשְׁלֶכֶת, גַּם הִיא רֹאשׁ פִּנָּה.

 

גּוּפִי, אָמַרְתִּי לִיהוֹחָשָׁב הַמְרַפֵּא, מָלֵא נְבִיטָה וּנְבִילָה

גּוּפִי, אָמַרְתִּי לִיהוֹחָשָׁב הַמְרַפֵּא, מָלֵא נְבִיטָה וּנְבִילָה

כָּךְ, כִּבְאַגַּב, אָמַרְתִּי לִיהוֹחָשָׁב הַמְרַפֵּא

אֲנִי יְכוֹלָה לִנְבֹּט

וּבִן רֶגַע לִנְבֹּל יְכוֹלָה

וְשׁוּב לִנְבֹּט וְלִנְבֹּל, לְלֹא מַאֲמָץ, לְלֹא כַּוָּנָה

בְּבַת־אַחַת, בְּכָל מָקוֹם, בְּכִכַּר הָעִיר, בְּסֵתֶר פִּנָּה

בָּאָרוֹן בַּמִּטְבָּח, בַּעֲרוּגַת הַגִּנָּה, כָּל הָרוֹאֵנִי לֹא יֵדַע לְעוֹלָם

אִם יֶשְׁנִי אוֹ אֵינִי, שֶׁבְּלִי־הֶרֶף אֲנִי מִשְׁתַּנָּה

שֶׁדּוֹמָה הַצְּמִיחָה בִּי כָּל־כָּךְ לִקְמִילָה

וְהַשְּׁתִיקָה בִּי דּוֹמָה כָּל־כָּךְ לְמִלָּה

עוֹד טֶרֶם דִּבַּרְתִּי - הַמִּשְׁפָּט כְּבָר כָּלָה.

 

זוֹכֵר אַתָּה, לִיהוֹחָשָׁב אָמַרְתִּי, פַּעַם הָיִיתִי כְּבֵדָה, נֶעֱצֶבֶת

אוֹ, לִפְעָמִים, עַלִּיזָה וּקְלִילָה - וְהַיּוֹם, אָמַרְתִּי לִיהוֹחָשָׁב

הָרָצוֹא וְהַשּׁוֹב חוֹלְפִים בִּי כַּחֲזָרָה סְתָמִית עַל צְעָדִים מֻכָּרִים שֶׁל מָחוֹל

וְלֹבֶן תַּכְרִיךְ מִשְׁתַּקֵּף בִּי בְּבֶגֶד־כַּלָּה

כְּשֶׁאֲנִי לֶעָפָר יוֹרֶדֶת וְשׁוּב מִמֶּנּוּ צוֹמַחַת־עוֹלָה.

 

אִשָּׁה עֲגַלְגֶּלֶת קִמְעָה, אֲפֹרַת־שֵׂעָר

אִשָּׁה עֲגַלְגֶּלֶת קִמְעָה, אֲפֹרַת־שֵׂעָר, שֶׁהִיא אֲנִי

בָּרְחוֹב שֶׁבּוֹ חֲנֻיּוֹת וְרוֹכְלִים, כְּשֶׁתִּיק מְרֻקָּם עַל שִׁכְמָהּ

צוֹעֶדֶת

לְפֶתַע נִצְמֶתֶת, בַּמָּקוֹם נֶעֱמֶדֶת אִם לֹא הָיְתָה מְגֻשֶּׁמֶת

וּקְצָת בַּיְשָׁנִית

הָיְתָה שִׂמְלוֹתֶיהָ מְנִיפָה עַכְשָׁו וּמְרַקֶּדֶת

כִּי שׁוּב נִפְקְחָה תַּחַת רַגְלֶיהָ, הַמִּלָּה שֶׁמִּשֶּׁכְּבָר דָּהֲתָה מֵהֶרְגֵּל

'מוֹלֶדֶת'.

 

נָח היהודי

נָח הַיְּהוּדִי בְּצֵל הַגֶּפֶן. בְּצֵל הַתְּאֵנָה. בְּצֵל הַחִטָּה.

תַּחַת רֹאשׁוֹ הַמְּעִיל הַמְקֻפָּל מוֹרִיק גַּם הוּא, מְכֻסֶּה נְבִיטָה.

נִצְחִי הַיָּרֹק. שׁוּב כָּחֹל וְצָהֹב

לֹא נִתְבָּעִים זֶה אֶת זֶה לַעֲזֹב.

 

מתוך לימוד פני הקרקע למדנו לדעת את גופנו שלנו

מִתּוֹךְ לִמּוּד פְּנֵי הַקַּרְקַע לָמַדְנוּ לָדַעַת אֶת גּוּפֵנוּ שֶׁלָּנוּ.

בֶּטֶן שֶׁל סְרָק. בֶּטֶן שֶׁל פְּרִי.

הַנּוֹף, כְּמוֹ גּוּפֵנוּ, חוֹלֶה וּבָרִיא.

הַנּוֹף, כְּמוֹ גּוּפֵנוּ, נִזְקָק לִשְׁאֵר, לְעוֹנָה.

גּוּפֵנוּ שֶׁעַל הַקַּרְקַע שָׁכוּב, שְׁאֵלָה שׁוֹאֵל

וּמִיָּד הָאָרֶץ עוֹנָה.

עוֹד בְּטֶרֶם פִּינוּ נַסְפִּיק בִּשְׁאֵלָה לִפְתֹּחַ

מִתּוֹךְ טַבּוּרֵנוּ כְּבָר עוֹלָה תְּאֵנָה.

  

*

 

הַתְּאֵנָה וְהַגֶּפֶן, הִיא אוֹמֶרֶת עַכְשָׁו

שֶׁבַּכְּפוֹר כְּמֵתוֹת מְשִׂימוֹת עַצְמָן

וְנֶאֱסָפוֹת לִגְלָדִים שֶׁל אָפֹר, נְטוּלוֹת חִישָׁה

כְּשֵׂעָר, כְּצִפֹּרֶן, כְּמוֹ קְלִפָּה מֻשְׁלֶכֶת

הָהּ, אֵיךְ בַּקַּיִץ, הַיְשֵׁר לַפֶּה אֶת פִּרְיָן אֲנִי מַגִּישָׁה

וְנוֹשֶׁכֶת, נוֹשֶׁכֶת

נוֹשֶׁכֶת

וְשֶׁלֹּא כִּבְרִמּוֹן, הַנִּזְקָק לְקִלּוּף

גַּם בְּלֹא כָּל עִבּוּד, כְּאֵצֶל הַחִטָּה, הַשְּׂעוֹרָה, זֵית הַשֶּׁמֶן

הַדְּבַשׁ אֶלָּא כָּךְ סְתָם, יְשִׁירוֹת, בִּנְגִיסָה שֶׁל מַמָּשׁ

נִגָּר וְנִגָּר הֶעָסִיס, אֶל שְׂפָתַי

אֶל גְּרוֹנִי

וְכָל הַשֶּׁפַע הַזֶּה מִתְמַלֵּא וְנִגְדָּשׁ, רַק מִפְּנֵי שֶׁבַּתְּאֵנָה וּבַגֶּפֶן

לִפְנֵי שֶׁבָּא הַפְּרִי לָעוֹלָם, הֶעָנָף, כְּמוֹ הַגֶּזַע, מֵת וְכָמַשׁ.

 

וַאֲנִי, עַכְשָׁו, הִיא מוֹסִיפָה, בְּצֵל הַתְּאֵנָה וְהַגֶּפֶן לָגוּר הוֹלֶכֶת

וְגַג לִי יִהְיֶה הַצֵּל הַמּוּטָל מִשְּׁתֵּיהֶן בִּזְמַן הַתְּנוּבָה

כְּמוֹ גַּם הַצֵּל שֶׁהֵן מְטִילוֹת בַּשַּׁלֶּכֶת.

 

** המשוררת רבקה מרים משוררת, סופרת וציירת ישראלית. פרסמה ספרי שירה וסיפורת; שירים מפרי עטה משולבים בתוכנית הלימודים של משרד החינוך. זכתה פעמיים בפרס ראש-הממשלה ליצירה ובפרסים ספרותיים אחרים.

 

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד